איריס היתה בת שבע-עשרה, כשאיתן בן השמונה-עשרה, בן-זוגה מזה שנה, שם במפתיע קץ לקשר ביניהם. את החלטתו נימק בצורך שלו להתנתק מכל מה שארע בשנה האחרונה, שנה בה אמו דעכה עד שנפטרה, ואיריס, שהיתה שם כל הזמן כדי לתמוך בו, נקשרה במחשבתו עם הסבל ועם האובדן. ההודעה הבלתי צפויה שיקעה את איריס בשבועות של דכאון, שבהם שכבה במיטתה וסירבה לאכול. כשלושים שנה אחר-כך, איריס, כעת נשואה ואם לבת עשרים ואחת ולבן שבע-עשרה, נתקפת כאב בלתי נסבל כתוצאה מפציעתה הקשה בפיצוץ אוטובוס עשר שנים קודם לכן. כשהיא פונה למרפאת כאב, הרופא הבכיר המוזעק להתיעצות הוא אותו איתן, אהוב נעוריה. הקשר בין השניים מתחדש מיידית, כאילו מעולם לא נפרדו.
לפני קרוב לעשרים שנה קראתי את "חיי אהבה", הספר שפרסם את צרויה שלו. לא אהבתי את הספר, הסיפור והדמויות היו בלתי אמינים בעיני, ומשום כך לא קראתי אף אחד מן הספרים שכתבה אחריו. כשהגעתי לתיאור המפגש הראשון ביחידות של איריס ואיתן, חשבתי שכך ארגיש גם לגבי הספר הזה: אשה באמצע חייה, ילדיה בגרו, חיי נישואיה שקעו בשגרה לא בהכרח מבורכת, והנה צץ האביר, האהוב משכבר, ואחרי ההתלבטויות המקובלות כולם יחיו איכשהו באושר. אבל "כאב" רחוק מאוד מלהיות סיפור בנאלי על משולש אהבים ועל משבר אמצע החיים. איריס היא אם שהתמודדה בעבר עם ילד אנרגטי, ומתמודדת כעת עם מצוקותיה של בתה. היא גם רעיה שתוהה על בחירותיה. והיא גם מנהלת בית ספר משקיענית ומצליחה, שעבודתה באה לפעמים על חשבון משפחתה. וגם אשה שחוותה טראומת פיגוע ופציעה קשה. ובתוכה היא גם בת שבע-עשרה פגועה ונבגדת. אין שום דבר חד-גוני או פשוט בספר: כל מרכיביו כרוכים, משפיעים זה על זה, וכמו שאיריס נוהגת להסביר להורי תלמידיה, "התמורה מתרחשת בדרך כלל בעקבות מעורבות של כמה גורמים, שכל אחד מהם לבדו לא היה מצליח לחולל אותה".
הספר, כשמו, ספוג כאב. הוא נפתח בכאב המתחדש כתוצאה מן הפציעה, חוזר לכאב הנטישה, נודד לכאב היתמות שהיא מוטיב חוזר בספר, מתמקד בכאבה של הבת רעיה, המושפע מן הטראומה המשפחתית, נובע מצמתי החלטות, מבחירות קשות. אבל הכאב אינו רק משא מטריד, הוא גם הזדמנות לשינוי ולתיקון, ואלה יגיעו, לאט, ביסורים, בעבודה קשה. מתסבוכת המשברים תצמח אופטימיות, וגם אם גיבורי הספר לא יחיו מעתה באושר ובעושר מן האגדות, הספר נותן תקווה לחיים פתוחים יותר, משוחררים יותר מרודנותו של העבר.
מומלץ
כתר
2015
סקירות ספרים 