"אל מה שנמוג" הוא מסע בעקבות חייה של דורקה (דבורה) גרץ, אמה של הסופרת נורית גרץ. אם קראתם את "ים ביני לבינך", תזהו בספר הזה את אותו הסגנון המורכב, המשלב מספר קולות דוברים בו זמנית: דורה כותבת בהשפעת בנותיה את זכרונותיה, ומנהלת במקביל יומן העוסק בחייה בהווה, ונורית מסתמכת על הסיפורים ששמעו היא ואחותה במהלך השנים, ומשלבת רשמי מסע פיסי בעקבות העבר הפרטי של האם יחד עם התבוננות באמה הכותבת והפוגשת את נופי ילדותה. הדימוי העולה במוחי הוא של נהר, הזורם לינארית ממקום מוצאו אל סיומו, כשבדרך מצטרפים אליו נחלים צדדיים, חלקם מי שלגים שהפשירו, חלקם מי מעיינות, חלקם צלולים, חלקם עכורים, וכולם יחדיו משתלבים לזרם מים, לזרם חיים, אחד. התוצאה היא ספר רב-קולי, הנע בחופשיות בין הווה לעבר, כשהוא מסתמך על רשמים סובייקטיבים ועל עובדות מתועדות, וצירוף הזמנים והמקורות מאפשר תמונה שלמה של כל ארוע, של כל החלטה שהתקבלה ושל תוצאותיה.
זה היה יכול להיות ספר ביוגרפי שגרתי, של אשה צעירה ילידת מזרח אירופה, שלמדה באיטליה, ועלתה לארץ כחלוצה, כשהיא משאירה מאחור את הוריה ואת אהוב נעוריה. אופן הכתיבה של נורית גרץ עושה את הסיפור להרבה יותר מזה. בנוסף לשילוב הקולות, התיעוד של עבודת התיעוד, המעורבות האישית של הכותבת במסופר, והתובנות של שתי הכותבות האינטליגנטיות, מעניקים לסיפור עומק ומשמעות מעבר להיבט הפרטי.
הלב יוצא אל דורה, שמתלוננת מצד אחד על שהיא נאלצת לחיות מחדש פרשות כואבות מעברה, אך מצד שני להוטה לבקר במחוזות ילדותה ונערותה, להחיות זכרונות, לגעת שוב במה שנמוג. בפרק הפותח את הספר היא נפגשת עם אלסנדרו, בחור איטלקי שהיה מאוהב בה, אך בעת המפגש הוא כבר סובל משיכחה, והיא מנסה לגרום לו לזכור, לאשש את זכרונותיה שלה. בפרק המרכזי בספר ניתן מקום רב למכתבים ששלח אליה אהוב נעוריה, לוטק, שנותר באירופה, ומשם כתב אליה מילות אהבה וגעגועים, אך היא בחרה באחר על פניו. עד סוף ימיה תתמה אם בחרה נכון, ותתנחם בידיעה שלו שמרה אמונים לאהוב הרחוק אולי היתה נדונה לעבור את השואה על בשרה. באמצעות הספר אנו מתוודעים לחיי החלוצים, לאמונותיהם, ליחסים בתוך החבורות הקטנות שהתמודדו עם חיים מפרכים בתנאים קשים. אנו זוכים להכיר סופר נשכח, צבי זבולון וינברג, סבה של הסופרת. ואנו תוהים שוב ושוב על חמקמקותה של האמת ההיסטורית, על הדרכים הרבות בהן זכרוננו מתעתע בנו, מבליט או מטשטש ארועים ותחושות.
ספר מומלץ מאוד
עם עובד
1997
הציור על הכריכה: שלומציון קינן
סקירות ספרים 
3 תגובות בנושא “אל מה שנמוג / נורית גרץ עם דבורה גרץ”