הטור השביעי הוא שם מדורו השבועי של נתן אלתרמן, שהופיע בעתון דבר מאז 1943 ועד 1965. בטור, שנכתב מרבית הזמן בחרוזים, הביע אלתרמן את דעתו על שלל ארועים שעמדו על הפרק באותם ימים, ממשחק כדורגל ועד הלווין הראשון ספוטניק, מתעשית הטקסטיל ועד היוזמה להקמת קזינו, מרכילות ספרותית עד היודנראט. שיריו לעתים קלילים, לעתים עמוקים, אך תמיד ניכרות בהם אכפתיות ומעורבות ועין בוחנת המבדילה בין עיקר וטפל. הספר שלפנינו כולל את הטורים שנכתבו בשנים 1955 עד 1959 (14.1.1955 עד 10.6.1959), השנים שחוו ארועים משמעותיים כמו מבצע קדש עם הפולמוס סביב הנסיגה, רצח קסטנר עם הדיון האמוציונלי בשאלת שיתוף הפעולה, טבח כפר-קאסם עם הויכוח הסוער בדבר ציות לפקודה. לכל אלה יש יצוג נרחב בטורים, לצד עיסוק בפכים רבים אחרים בחיי הארץ. ההיסטוריה הישראלית ולקחיה בחרוזים.
אלתרמן הוא המשורר האהוב עלי, בעיקר בזכות ההבעה העזה שלו, והשליטה המרשימה בלהטוטי העברית, תוך שהוא בורא עברית-אלתרמנית יחודית לו. בספר הזה למדתי להכיר אותו גם כהוגה, אדם בעל עמדה ובעל עקרונות, שלא היסס להביע את דעתו, פופולרית או לא. הטור השביעי זכה לפופולריות רבה בקרב הציבור – ביום פרסומו היו אנשים שהמתינו ליד בית דבר כדי להיות ראשוני הקוראים – והיתה לו השפעה רבה גם על קובעי המדיניות.
תוך כדי קריאה סימנתי לעצמי עשרות טורים מייצגים, שרציתי להציג בסקירה. מפאת קוצר היריעה אתרכז בקטעים מתוך טורים שיכלו בקלות יתרה להכתב ללא שינויים גם כיום.
זוכרים את נבואות החורבן ואת האשמת הציבור הטיפש בתוצאות הבחירות? הנה מה שהיה לאלתרמן לומר אחרי הבחירות להסתדרות ב-1955 (מתוך "עם סיכומי קלפיות"):
ומהרהר אתה עוד: כשוך סער וגל
אין לדרוש שיגשו היריבים בנחת
ללחוץ יד זה לזה, אין זה דין כדורסל…
אבל גם תוצאה מרירה או נמלחת
אולי יש לקבל בכבוד. למשל
לא לראות בה רק תוהו ופח ופחת…
חרף כל יש גם תואר אחר במילון
לתוצאות משפטם ודעתם המוצהרת
של ששים אחוזים ממחצית מליון
פועלים יהודים בכפרים וקרת…
של עולים, ותיקים, אנשי ספר-ועולו,
אנשי ניר וחרושת וספר וחרט…
על יחסם של העתונאים ב"מדינת תל אביב" לנעשה בפריפריה כבר נכתב ונאמר הרבה. אלתרמן אמר זאת ב-1955, בעקבות עמדת רוב העתונות להתעלם מהפגזות הסורים על ישובי הספר, כאילו מדובר בהטרדות לא חמורות (מתוך "ערכן של הטרדות"):
ורק רחש ספק בי שאל, אם אמנם
לא היה מתערער מעט קו השכנוע
לו שכנו באמת עתונינו אי שם
והיו מקבלים רק "פגז" לשבוע…
[…]
העיקר לפעמים (זאת הרגשנו מכבר)
אינו כן-אקטיביזם או לא-אקטיביזם…
העיקר הוא שקצת בריחוק מן הסְפר
קל לדון מעמדה של כְּתִיבִיזְם…
האם לגדל חזירים ולמכור את בשרם בשם החופש ונגד הכפיה? לאלתרמן היתה ב-1956 עמדה פשרנית מתונה בנושא (מתוך "חופש-הדעות והטלפיים"):
זעפתי: לא! החופש, אח, אינו ניתן לחלוקה! ויאמר לי העט: שמע, מְכַתֵּב-שירים,
אולי גרם נופה של זאת הארץ, או נוף תולדות העם, או כמו זה דברי הבְלות שבשוליים,
אך גם אוהב-החופש לא יכחיש, כי קצת מוזר יהיה לפגוש חוות יהודיות של חזירים
בדרך העולה, נאמר, לירושלים.
[…]
דומה כי בליבה של כל אומה – ושבעתיים באומה הזאת ובזה הנוף שהוא ערשה –
יש זכרוני סלידות מסוימות שנחרתו בחרב ובשוט והוטבעו כיצר אשר לא מדעת.
לכן חשים גם אלה אשר לא יבדילו בין מפריס פרסה ושאינו מפריס פרסה
כי בעשות אומה עברית בישראל את החזיר לעקרון בל-יעבור, עובר בתולדותיה רעד.
בשאלת ציות לפקודות שדגל שחור מתנוסס – או לא – מעליהן, דיון שמתחדש אצלנו לעתים קרובות, הביע אלתרמן את דעתו בהקשר של משפט כפר-קאסם ב-1958 (מתוך "הדין וסביביו"):
כי מצד מעשי אולי אין להפריז
ולחשוש כי יביא פסק-הדין לידי כך
שיוכרח החייל להפך ליוריסט
בקבלו הוראה. החשש הוא מופרך.
כמו כן, לא כדאי כה לחשוש לערעור-
המורל, כי מורל הרואה סכנה
בפסק-דין המגנה פשעי רצח ברור
הוא מורל שעורער כבר ללא תקנה.
אעצור כאן, ואסתפק בדוגמיות שלמעלה, שמאפשרות לטעום מעט מן השפע האלתרמני.
לספר מצורפים ביאורים והרחבות מעניינים. שמחתי על הבחירה לרכז את כולם בסוף הספר, כך שניתן להתענג על הטורים בפני עצמם ללא הערות הקוטעות את הרצף.
בשורה התחתונה: חגיגה.
הטור השביעי 1955 – 1959 / נתן אלתרמן
הקיבוץ המאוחד
2016
עריכה וביאורים: דבורה גילולה
סקירות ספרים 
תגובה אחת בנושא “הטור השביעי 1955 – 1959 / נתן אלתרמן”