סיפורי תוהו / שלום עליכם

אני לא עומדת לכתוב סקירה מסודרת, משום ששלום עליכם לא זקוק להמלצות. פותחים, קוראים, נהנים – אי אפשר לפספס אתו. 

אני רוצה לדבר על התרגום. בהקדמה לספר דן מירון, המתרגם מיידיש והעורך (שכתב גם אחרית דבר מקיפה), כותב: "לא יתכן רענון המשמעות של סיפורים שנכתבו ביידיש לפני מאה שנה ללא ניעור נמרץ של תרגומם והגשתם לקורא הישראלי בנוסח חדש התואם בדייקנות את הטקסטים המקוריים והחותר למסירת הטון הדיבורי הקולח האופייני להם בעברית דיבורית קולחת בת ימינו".

הדברים קצת הרתיעו אותי. אני קוראת את שלום עליכם בין השאר בגלל השפה השלום-עליכמית העסיסית שלו. לתרגם אותה לעברית עדכנית, קולחת ככל שתהיה, נראה לי לא הולם.

לשמחתי התבדיתי. הסגנון של שלום-עליכם נשמר היטב, ופרט לשלושה ביטויים לא מצאתי סיבה להתלונן. נראה לי לגמרי לא מתאים להשתמש בספר מתחילת המאה ה-20 בביטוי "הביא להם את הסעיף". גם "מה-זה יפה" ו"הלך עליהם" לא נדבקו לי, אבל אלה באמת בטלים בשישים. במקומות רבים יכולתי ממש לשמוע את סבתי בין השורות, בביטויים שבהם היתה משתמשת, בדרך בנית המשפטים, בשילוב מילים זרות, באמירת דבר והיפוכו בו זמנית. כשהיא דברה, אפשר היה לשמוע את היידיש ואת הפולנית מאחורי המילים, גם אם נאמרו בעברית. דן מירון הצליח לתרגם לאותה שפה שהיא גם מיושנת וגם עדכנית, גם משובשת וגם חדה.

בקשה לי מההוצאה: בספר הבא נא מקמו את הערות השוליים בשולי הסיפורים, ולא בסוף הספר. מאוד מכביד וקוטע את הרצף לדפדף לסוף הספר פעמיים בכל דף, ולאתר את ההערה המבוקשת. נכון שיש המון הערות, חלקן ארוכות, והן עלולות לפגום בקריאה השוטפת, אבל הרבה הרבה יותר נוח כשהן בהישג עין, בפרט אלה שהן בגדר תרגום מילולי בלבד של מילים רוסיות ואחרות.

הסיפורים בספר נכתבו בין השנים 1900 ל-1915, והם מתארים בדרכו המיוחדת של שלום עליכם ארועים מחיי היהודים באותה תקופה של שינויים.

הוצאת כתר

2010 (1900 – 1915)

תרגום מיידיש: דן מירון