היורש / איסמעיל קדארה

בדצמבר 1981 נמצא יורשו המיועד של מנהיג אלבניה ירוי בביתו. רצח? התאבדות? לא ברור. במציאות, שכן מדובר במקרה שארע באמת, התעלומה לא פוענחה עד היום (או שלא ניתן פרסום לפענוח כמיטב מסורת הטשטוש הקומוניסטית). הספר מציע בסיומו פיצוח לחידה, בדוי ממוחו היצירתי של הסופר. הפתרון לא נשמע לי משכנע, אך בעצם אין לו משמעות רבה, שכן לא הוא העיקר בספר, למרות היותו על פניו כעין סיפור בלשי. לב הספר הוא אוירת הפחד השוררת באלבניה.

הפחד מצוי בכל: באשתו של המת המגורשת מביתה כשהיא חובקת את תמונתו של המנהיג, שהשמועה אומרת כי הוא עומד מאחורי החיסול. בחוסר הודאות המצמית שמתאר שר החוץ, שעוקב בדריכות אחרי מצבי רוחו ומחוותיו של המנהיג בנסיון לנחש כיצד ישפיעו עליו. בהתלחשויות הליליות של האדריכל עם אשתו, כשהוא מספר לה בחשאי דברים שאסור לאיש לדעת.

ולצד הפחד משתולל לו אבסורד מקברי: גופת המת מוצאת מקברו יותר מפעם אחת, בכל פעם לבדיקה חדשה שמשרתת את המטרה הרגעית של המנהיג. נסיונות ירי בבשר בקר נעשים כדי ליצור מראית עין של חקירה.

אלבניה היתה במשך שנים רבות אחת המדינות המסוגרות והמבודדות מרצון מן העולם. למרות משטרה הקומוניסטי היא הצליחה להסתכסך עם ברית המועצות ועם סין, והסתגרה בתוך עצמה. הספר מתאר ארועים שהתרחשו באותה תקופה. תסכולם של חוקרים ועתונאים מן החוץ, שלא הצליחו להשיג מידע על הקורה שם, מתואר גם הוא בספר, ומעצים את תחושת החנק והאין מוצא שאותה חוו על בשרם אזרחי המדינה.

לקריאה נוספת אני ממליצה על מאמרו של אלי אשד.

Pasardhësi – Ismail Kadare

הוצאת כתר

2008 (2003)

תרגום מצרפתית: חגית בת עדה