ריינהרד היינריך היה איש מפתח בהנהגה הנאצית. הוא עמד בראש המשרד הראשי לבטחון הרייך, שחלש על הגסטאפו, על היחידה לריגול נגדי ועל האיינזצגרופן, ולאחר ההשתלטות על צ'כיה מונה לפרוטקטור של בוהמיה ומורביה. הוא היה ממארגני ליל הבדולח, ביים את הפרובוקציה שהיוותה "הצדקה" לפלישה לפולין, וישב בראש ועידת ואנזה.
ב-27 במאי 1942 התנקשה המחתרת הצ'כית בחייו. שמונה ימים אחר-כך היידריך מת מזיהום שנגרם עם הפציעה.
איך כותבים על ארוע היסטורי? אפשר להפוך אותו לרומן, להוסיף צבע, לבדות פרטים משלימים, לשלב עלילות משנה אמיתיות או בדויות. לחילופין אפשר לכתוב ספר תיעודי, להתבסס רק מקורות מאומתים, להתבטא באוביקטיביות עניינית. לורן בינה בחר בדרך שלישית: הוא מספר את הסיפור האמיתי, משלב סגנון דוקומנטרי עם סגנון סיפורי, ובמקביל הוא מתלבט בקול ומשתף את הקוראים בדרך כתיבת הספר. הסיפור ההיסטורי והסיפור אודות הסיפור שלובים זה בזה. "על הנייר" זהו בעיני מתכון לכשלון: אני בעד העובדות כפי שהיו, ושייכבד הסופר ויצניע עצמו מחוץ לעלילה. אבל במקרה הזה הפטנט עובד מצוין. יכול להיות שמה שגורם לכך זו המעורבות הרגשית העמוקה של בינה – אכפת לו, הוא חי את ההיסטוריה, הוא שונא את הרעים ואוהב את הטובים, הוא להוט להנציח את זכרם של המתנקשים, קוביש וגבצ'יק – והמעורבות הזו מידבקת.
ההתנקשות היא העילה לכתיבת הספר, אבל הוא מכיל יותר מזה. הוא מתאר את דרכו של היידריך לצמרת, מספר על ההתנהלות בהנהגה הנאצית, מאיר כמה ממהלכי המלחמה, ומתאר ארועי רצח קורעי לב כמו באבי-יאר. בינה ציני, בוטה, מזיל דמעות, מתרגש, והתוצאה היא ספר חי מאוד ומרגש מאוד.
HHhH – Laurent Binet
הוצאת כנרת זמורה ביתן
שנת 2012
תרגום מצרפתית: רמה איילון
סקירות ספרים 
2 תגובות בנושא “HHhH למוח של הימלר קוראים היידריך / לורן בינה”