האדם המבקש את האהבה (הניסוי של השופט פוט) / פיטיגרילי

האדם המבקש את האהבה

השוואת תרגומים (וטיפ מועיל לסיום)

כשקניתי אצל איתמר את "האדם המבקש את האהבה" של פיטיגרילי, לא היה לי מושג שכבר קראתי את הספר הזה תחת השם "הניסוי של השופט פוט". בדיעבד דווקא שמחתי על הכפילות, משום שאת "הניסוי" אהבתי רק למחצה, ותכננתי לקרוא אותו שוב אי-פעם, רק שהאי-פעם הזה אף פעם לא מגיע. מכיוון שהתחלתי לקרוא את "האדם", המשכתי גם כשהתברר שזה אותו הספר. הפעם אהבתי אותו יותר – לא בגלל התרגום, אלא משום שהוא כנראה הגיע בזמן מתאים יותר (מה שגורם לי להצטער על כל הספרים שקראתי שלא בזמן המתאים, אבל הרי אי אפשר לדעת מראש)

לא אכנס כעת לתוכנו של הספר, אלא רק לשני התרגומים.

את "האדם המבקש את האהבה" תרגמה מאיטלקית אביגיל ויטורינו, והוא ראה אור בהוצאת "שי" בשנת 1975. שמו המקורי של הספר, עפ"י המצוין בו, הוא “L’uomo che cerca l’amore”. את "הניסוי של השופט פוט" תרגם מאיטלקית ארנו בר, והוא ראה אור בהוצאת "שוקן" בשנת 2003. שמו המקורי של הספר, עפ"י המצוין בו, הוא “L’esperimento di Pott” 

האם מדובר בשני ספרים שונים? בחיפושי ברשת מצאתי באיטלקית רק את "הניסוי", ובאנגלית רק את "האדם". אם לשפוט עפ"י התרגומים (תכף יגיעו דוגמאות), שני הספרים כמעט זהים. עם זאת יש הבדלים בולטים, ואני לא יודעת אם הם נובעים משתי גרסאות שונות שכתב פיטיגרילי או מחרות המתרגמים. הניחוש שלי הוא שמדובר בגרסא אחת של ספר אחד ובשתי אסכולות תרגום, אבל זהו כאמור ניחוש בלבד.

הנה קטע מהעמוד הראשון של הספר

כך הוא ב"האדם": אף כי עמעמה הגולה הירוקה של המנורה את חוורונו של הנשיא, בכל זאת ניכר בפניו שהויכוחים, שנמשכו קרוב לשעתים בלשכת השופטים, היו חריפים ביותר. הדבר לא היה כלל בגדר סוד, שאין חיבה יתרה שוררת בין הנשיא פוט ובין שני סגניו השופטים; הסודות מהלשכה היו מבקיעים לעתים תכופות את הקירות ומתפשטים בחוץ וגורמים לפירושים לגלגלניים על הסכסוך הקיים בין יושרו הנאור של הנשיא פוט ובין בערותם הביורוקראטית וסכלותם העקשנית של עוזריו.

וכך ב"הניסוי": חיוורונו של פוט הסגיר את להט הויכוח שהתנהל במשך שעתים בלשכת השופטים. זה מכבר היה ידוע שהיחסים בין נשיא בית הדין לבין שני שותפיו לא היו טובים, ולא פעם קרה שסודות הלשכה דלפו החוצה ופרנסו רכילות עסיסית על ההתנגשות בין הגינותו וחוכמתו של הנשיא לבין העיקשות הביורוקרטית המטומטמת של עמיתיו.

דומה ולא דומה. אם המקור לשני התרגומים זהה, הרי שלפחות אחד מהמתרגמים התיר לעצמו לעבד את הטקסט.

יש בין שני התרגומים הבדלים רבים שנובעים מפער הזמן בין השנים בהן תורגמו. כך לדוגמא הסומא בתרגום הישן הפך לעיוור בחדש, המוקיון לליצן, סמואל לשמואל, פול לפאולו. הבדל פחות מובן מאליו הוא השמטת המבוא וההקדשה שכתב הסופר מן התרגום הישן והכללתם בחדש. גם חלוקת הפרקים בשני הספרים שונה.

לסיום הנה טיפ קוסמטי/ספרותי בשני נוסחים

כך ב"האדם": מלכת ספרד הואילה לקבל את פני יוטה במלון ריץ ושאלה אותה איזוהי המשחה שהיא משתמשת בה – המיטיבה כל כך לשמור על צחות עור הידים.
"
ספרים ישנים, הוד מלכותה!" השיבה יוטה. אילו ידעה, המלכה, כמה מלבינות הידים המעלעלות בספרים ישנים!

וכך ב"הניסוי": מלכת ספרד הואילה לקבל את פניה בבית-מלון, ושאלה אותה כיצד היא מצליחה לשמור על עור ידיה
יוטה ענתה: "הוד מעלתך, אני קוראת ספרים ישנים. אינך יכולה לתאר לעצמך עד כמה מועיל הדפדוף בספרים ישנים לשמירה על עור הידים.

הספר, בכל אחד מן התרגומים, חכם, משעשע ומומלץ.

L’uomo che cerca l’amore  / L'esperimento di Pott – Pitigrilli

האדם המבקש את האהבה:

הוצאת ש"י

1975

תרגום מאיטלקית: אביגיל ויטורינו

הניסוי של השופט פוט:

הוצאת שוקן

2003 (1929)

תרגום מאיטלקית: ארנו בר

מודעות פרסומת

קולא ברוניון / רומן רולאן

6114

זו אינה סקירה מלאה, אלא רק הערות לתרגום. אציין בקצרה רק שהספר מומלץ, ולתרגום בהחלט יש חלק בכך.

"קולא ברוניון" תורגם בידי אברהם שלונסקי, ונראה לי שהשפה השלונסקית מבליעה במידה מסוימת את קולו של הסופר. הנה דוגמא אופינית מהספר:

קשקשן זקן! אי לץ בן לוצץ, ליצות מתלוצץ, ריצות מתרוצץ! לך-לך, כלך מכאן! איסטרא בלגינא, ריחיים לטחינה! וכי למה תצלח עוד, אמור? הלא רק להוציא לבטלה זמנם של הבריות! שא, שא רגליך! ואגב-אורחא טול עמך כלבלבת זנבנבת זו, המתלבטת לה למרגלותי, זו גלודי שלך, כן, הלזו, ששוב גרשוה מבית הנחתום, לאחר שתקעה שם, מן-הסתם, תקיעת-כף לתוך העיסה (ועוד יש לה בקצה חוטמה שיור הימנה). מושו-חושו מכאן, שניכם גם יחד, הניחוני, בני-שחץ שכמותכם, אל תפריעוני מן המלאכה, שאם לא כן, אני נוטלת מטאטא-השמד בידי…

ממש נדמה שעוץ-לי-גוץ-לי, יחד עם החצרונית והחדרונית, הם ושפתם העשירה והמלהטטת, עוד רגע קט יצטרפו לסיפור, לא?

הייתי שמחה לדעת צרפתית במידה שתאפשר לי להשוות את התרגום למקור.

מכל מקום, גם אם במהלך התרגום הספר הומר לשלונסקאית, לרוח הספר הוא מן הסתם לא חטא. בדברים שכתב רולאן בסיום הוא מציין כי "צחקתי בשעת הכתיבה". הצחוק מרחף על הספר ובהחלט מדבק.

מעניינים הדברים שהסופר כתב במענה לבקשה לתרגם את הספר לעברית: "אכן לעונג יהיה לו למצוא אכסניא בבית שבארץ-ישראל, שעל-כן עתיד להקביל שם את פניו ידידו הותיק ר` טוביה של סופרכם בשפה היהודית הנודע לתהילה שלום-עליכם. וראו , בהרף-עין אחד, – כאילו הכירו איש את רעהו משכבר-הימים, הנה הם מסיחים זה לזה איש את סיפור-מעשהו! שני הפטפטנים האלה עדיין לא כילו דבריהם מכל-וכל! אני שומע את צחוק לעגם – – -". עושה חשק לקרוא שוב את כתבי שלום-עליכם ולמצוא את קוי הדמיון.

 

Colas Breugnon – Romain Rolland

הוצאת ספרית הפועלים

1952 (1919)

תרגום מצרפתית: אברהם שלונסקי

טורקמדה / הווארד פאסט

טורקמדה

הווארד פאסט הוא מהסופרים החביבים עלי. הוא לא סופר גדול, לדעתי, אבל נעים לקרוא אותו, והנושאים עליהם הוא בוחר לכתוב מעשירים ומעניינים. כמה דוגמאות: "אחי גיבורי התהילה" עוסק בחשמונאים, "נתיב החרות" הוא סיפור הגזענות נוסח הקו-קלוקס-קלן, "המהגרים" והמשכיו מביאים את סיפור כור ההיתוך האמריקאי, "הגבול האחרון" (ספר מצוין) מספר על שבט אינדיאני שנהדף מאדמתו, וכן הלאה. "טורקמדה" עוסק, כמובן, בראש האינקויזיציה הספרדית. הוא שלח אותי לאינטרנט לרענן את זכרוני בנושא, והוא נאמן להיסטוריה, ובכך דייני.

אני כותבת עליו בעיקר בגלל התרגום. יונתן רטוש הפך את הספר לכר ניסוי בשפה העברית, הן בבחירת מבנה משפטים לא שגרתי, והן במילים שאינן ידועות גם למיטיבי קרוא. פה ושם הקל על הקורא בעזרת ניקוד מסייע, אבל פעמים רבות נאלצתי לשוב ולקרוא משפטים שלמים בנסיון למצוא את ההקשר בין המילים הלא ידועות. והיו מילים, אני מודה, שפשוט לא הבנתי.

הטקסט כולו מחזיק פחות מ-140 עמודים. נוספו להם בסוף הספר 7 עמודים נוספים של מה שכונה "תמליל". וכך הוא מסביר: "מילון מונחים – מהם מצויים, מהם מובאים כהצעה – שאינם שגורים למדי בציבור הכללי, או שהם משובשים בפי הקהל, אם בדיוק צורתם ואם בדיוק הוראתם, או שעדיין מרבים להשתמש בלועזיותיהם".

הנה שתי דוגמאות למשפטים אופיניים:

מעולם לא הצליח בזאת תומם, ובעת האחרונה עשה זאת בתדיר פחות.

אתה חושב שאתה מחמיא לי? כל זכר מגונדר, מהדס בספרד עושה בהמחאה למלכה שלו.

והנה כמה מן המילים ב"תמליל":

בשבוש (בחיריק תחת ה-ב` הראשונה) – דבר ביש, מקרה ביש, השתבשות

זודד – מבשר רע, אומר רע, אות לרעה

משאי (בקובוץ תחת ה-מ`) – אוביקטיבי

ניץ – ציד עופות בעזרת נצים מאולפים לכך

רגשה  (בקובוץ תחת ה-ר`) – אמוציה

הספר ראה אור בעברית לראשונה ב-1967. אני מניחה ש"נאום הסנגוריה" בזכות התרגום יתייחס לעובדה שהספרות העברית היתה צעירה למדי ועדיין בשלב הניסוי היצירתי. הקטגור, שסבור שנאמנות המתרגם צריכה להיות נתונה בראש ובראשונה לטקסט המקורי, מוכן לקבל את הנסיבות המקלות 

הספר ראה אור שנית ב-1988.

Torquemada – Howard Fast

הוצאת הדר

1967 (1966)

תרגום מאנגלית: יונתן רטוש