עולמו של הארכיאולוג ארי גוטמן מתערער, כשהוא חושד שספר, שעוסק בפרשה שארעה בחוג לארכיאולוגיה שבו הוא מרצה, מפנה אצבע מאשימה נגדו. עשרים שנה קודם לכן, בעת סיור לימודי, נקשרה ידידות בלתי מחייבת בינו, שהיה אז מסטרנט ועוזר הוראה, ובין אחת הסטודנטיות. אחד הערבים הסתיים במפגש מיני ביניהם, שאותו ארי זוכר במטושטש. הסטודנטית, שנטשה בינתים את לימודי הארכיאולוגיה והפכה לפסיכולוגית, היא שכתבה את הספר, ובראיון טלויזיוני בטרם פרסומו סיפרה על מעשה אונס שארע באותו סיור. כמה מן הפרטים שסיפקה הבהירו לארי שהמדובר בו. הוא משוכנע שאינו אשם, אבל יודע שפרסום הספר יסתום את הגולל על הקריירה שלו ויחריב כליל את משפחתו. העובדה שאשתו היא עורכת דין המגינה על קורבנות של הטרדה מינית, ומאמינה באופן אוטומטי לנשים המתלוננות, רק מחמירה את מצוקתו.
היה אונס או לא היה? ארי המיוסר מִפחד, והסופר לאחור את הימים שנותרו עד שספר הבלהות יהפוך נחלת הכלל, אינו זוכר דבר בתחילה. אולם ככל שהימים עוברים, הוא הופך רדוף יותר ומַפנים רגשות אשם, עד שבסופו של דבר הוא ממש זוכר כיצד כפה את עצמו על הצעירה. האם מדובר בזכרון של ממש או בהיזכרות הנוצרת בתוכו כתוצאתו של סיפור המסופר סביבו? לא לגמרי ברור. למען האמת זה גם לא לגמרי משנה, כי ארי ופחדיו ותחושת האשמה שלו הם רק הציר הסיפורי המשמש מבוא לתוקפנות גברית.
ארי הוא גבר מודרני, שוויוני, פועל למניעת הדרת נשים, שותף מלא – מרצונו – במטלות הבית והמשפחה. סביבו מוצגות בספר דמויות גבריות אחרות, כמו ראש החוג השוביניסט והמטרידן, ואביו שסבור שמקומה של האשה במטבח ופחיתות כבוד היא לגבר להמצא שם איתה או במקומה. האם כולם כאחד תוקפנים בפוטנציה? ארי מסרב לראות בעצמו אנס, בוודאי לא כזה שנופל להגדרתה של אשתו "פעם אנס – תמיד אנס", אבל הוא חי בחרדה מתמדת לשלומן של בנותיו, שחוו וחוות מפגשים בלתי נעימים עם גברים שהיו אמורים לדאוג לרווחתן. ומשום החרדה הזו, שבגינה כל גבר מצטייר כאִיּוּם, הוא מחטט בתוך נפשו ובתוך עברו, ומוכן בסופו של דבר לחוש אשמה.
מיכל שטייניץ מיטיבה לתאר את תהליך התפוררותו של ארי הרדוף, ויוצרת עלילה מותחת שמושכת לגלות את סופה. גם אם נדמה שהספר מכוון להרהוריו של ארי – "האם לא כולנו בעצם אותו דבר, זאבים שוחרים לטרף? חיות בר דברים במדבר בציפוי דקיק של תרבות ונימוסים […] מה אני יודע, כל גבר עלול ברגע אחד של חוסר שיקול דעת…" – שהם גורפים מדי לטעמי, הנשא שהוא מאיר חשוב, ומן הראוי שיעורר מודעות ומחשבה.
לא אספר, מחמת קלקלנים, מה עלה בגורלו של ארי. אומר רק שהסיום היה בהחלט לטעמי.
שתים בית הוצאה לאור
2023
סקירות ספרים 