מחול שדים / מיכאיל בולגקוב

כותרת משנה: הסיפור על אודות התאומים שהרסו לבלר

"מחול שדים", אחד מסיפוריו המוקדמים של מיכאיל בולגקוב מ-1924, הוא תיאור נסיונותיו של הלבלר קורוטקוב להתמודד עם הביורוקרטיה בתקופתו. שרשרת של תקלות, שבשיאן שגיאה תמימה שמעמתת אותו עם מנהל חדש וקשוח, משגרת אותו להתרוצצות מבעיתה והזויה, בנסיון נואש לחזור בעצם לנקודת המוצא – עבודה משעממת ובלתי מתגמלת במפעל ליצור גפרורים. קורוטקוב אינו מבקש למרוד, או לתקן את המערכת שניצבת מולו. הוא בסך הכל רוצה לשמור על הקיים, להוריד את הראש בהכנעה ולשמור על שגרה. אבל ככל שהוא נואש יותר, כך המערכת נדמית כאוטית יותר, קשת לב יותר, בלתי קשובה ובלתי מובנת, וחייו הופכים למחול שדים של ממש.

למרות הקצביות, ההומור הקודר והבניה המוצלחת של אוירת חלום בלהות, התקשיתי ליהנות מן הסיפור, משתי סיבות עיקריות. האחת היא העובדה שבמהלך כמעט מאה השנים שעברו מאז ראה הסיפור אור, נכתבו יצירות רבות אחרות, טובות יותר, שעסקו באבסורד של הביורוקרטיה הסובייטית, ו"מחול שדים" החויר עם חלוף הזמן. הסיבה השניה, והיא העיקרית בעצם, נעוצה בחוסר היכולת שלי כקוראת לעמוד על כל המשמעויות ולתפוס את כל הדקויות המוטמנות בטקסט. אני מניחה שיש סיבה לשמות שנבחרו לדמויות, ושכל תפנית בלתי הגיונית לקורא החיצוני מעוררת אסוציאציה משמעותית אצל קורא המצוי בתרבות התקופה (הערת שוליים אחת מסבירה שרק חולי לב היו רשאים להשתמש במעלית… אולי היה מקום להוסיף הערות מבהירות נוספות). בהעדר הידע הזה אני נותרת עם מה שנראה כמחול דמיונו המפליג הרחק של הסופר, ולא די לי בזה.

Дьяволиада – Булгаков, Михаил Афанасьевич

תשע נשמות

2021 (1924)

תרגום מאנגלית: שירלי פינצי לב

הדרה מול הרוסית: יוליה פייגין

איור: אריאל טופלר

אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן / ניל דה-גראס טייסון

989539

האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון מציג בספרו את הנושאים המרכזיים בחקר היקום. בשפה קלה יחסית ושזורת הומור, הוא מפתח בכל אחד מפרקי הספר נושא הקשור לתחום זה. בפרק הפותח הוא מתאר את היווצרות היקום החל מן המפץ הגדול, ועובר משם לדיון בכבידה, בחומר האפל ובאנרגיה האפלה, באור הנראה והבלתי נראה, בסיכוי להתגלות על ידי יצורים תבוניים מעולמות אחרים, ביחסי הגומלין בין פיזיקה תיאורטית לפיזיקה ניסויית, ועוד. הספר מיועד למי שמבקש להציץ אל עולמם של המדענים, ולקבל מושג כלשהו על היקום ועל שאלות המחקר של ימינו. יחד עם זאת נדרש ידע כללי במונחי יסוד בפיזיקה, או נכונות לעצור את הקריאה ולחפש חומר רקע נוסף, כדי להתמודד עם מונחים שלכותב נראים מובנים מאליהם.

טייסון שומר במהלך הספר על רצינות מדעית, אך כליו הם הומור ודוגמאות משובבות לב, המסייעות לקבע את התוכן אצל הקורא הבלתי מקצועי. הנה דוגמא שבחרתי בדפדוף אקראי: כשהוא כותב על דחיסותו של פולסר, הוא מציע, "כדי לדמיין פולסר, דמיינו את מסת השמש דחוסה בתוך כדור בגודל מנהטן. אם זה קשה מדי, אז אולי קל יותר לדמיין מיליארד פילים תקועים בתוך גליל של שפתון". באותו סוג של קלילות הוא מסכם פרק על גילוי גלי הכבידה ב-2016, מאה שנים לאחר שהמודל של איינשטיין ניבא אותם: "כן, איינשטיין היה תותח".

כמו כל מדען ראוי לשמו, טייסון מאמץ עובדות הנתמכות במדידות, מוכן לזנוח תיאוריות שהופרכו, ומודה בענווה במה שאינו יודע. כך, בפרק העוסק בחומר האפל הוא מסביר את המוזרות שלו, מציין שאיננו יודעים מהו, ומוסיף שיכול להיות שאולי דווקא את הכבידה איננו מבינים, ואחרי שנפצח אותה תפתר תעלומת החומר האפל. הכל נתון להוכחה ולהפרכה, הכל תְּלוי מדידה ולא תלוי אמונה.

טייסון מקדיש משאבים רבים להסברת המדע לציבור. בין השאר, הוא נכנס לנעליו הגדולות של קרל סייגן כמנחה "קוסמוס", הנחה תכנית אירוח, והופיע בתכניות טלויזיה בתפקיד עצמו. בעתונות הפופולרית הוא זכה לפרסום כשהיה מעורב בהחלטה להוריד את פלוטו ממעמד כוכב-לכת לכוכב-לכת ננסי. בפרק בסדרה הקומית "המפץ הגדול" הוא מתנצל על מעורבותו בהחלטה, וכאן בספר, כשהוא מזכיר את נפטון ככוכב הלכת החיצוני, הוא מוסיף בהערת-שוליים מבודחת, "לא, זה לא פלוטו. תתגברו".

בפרק החותם את הספר כותב טייסון על נקודת המבט הקוסמית, שהיא אמנם מרככת אגו, אך לא במובן המשפיל ההופך את האדם לחסר משמעות, אלא במובן המרומם המאחד בין האדם ליקום וממריץ אותו ללמוד ולחקור. וראויים הדברים להשמע.

"אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן" הוא ספר נעים לקריאה, מעורר תיאבון לידע נוסף, וראוי למקום על מדף ספרי העיון.

Astrophysics for People in a Hurry – Neil deGrasse Tyson

תכלת

2018 (2017)

תרגום מאנגלית: שירלי פינצי-לב

טוהר המידות של קקינה / מטילדה סראו

989350

"טוהר המידות של קֵקינה" סובב סביב דילמה לכאורה שבפניה ניצבת קקינה. טוטו, בעלה הרופא, הזמין מרקיז לארוחת ערב, ולאחריה, בעוד הבעל שקוע בתרדמה, נשק המרקיז לצווארה, וביקש ממנה לבוא אל דירתו ביום שישי הקרוב. קקינה היא אשה ישרה. מחשבות בגידה אינן עולות במוחה, למרות חייה הדלים, תרתי משמע, בחברת בעלה. ובכל זאת ההחלטה שהיא צריכה לקבל היא דילמה לכאורה בלבד, והיא מתכננת להיענות להזמנה. כי כזו היא קקינה, היא עושה מה שאומרים לה. חברתה, שבוגדת בבעלה, זקוקה לכסף כדי לקנות בגד שחשקה בו – קקינה תתן לה את חסכונותיה הדלים. בעלה ידרוש ממנה להכין ארוחה למרקיז, אך יפגין קמצנות כרגיל ולא יתן לה את הכסף הנדרש לקניות – היא תמצא דרך להתקין את המנות לארוחה ממצרכים זולים. גבר זר, שכל עין פרט לעינה שלה תראה שהוא אפס מאופס, מזמין אותה לדירתו – היא תתחבל תחבולות עלובות כדי לצאת מן הבית בלי לעורר את חשדה של המשרתת צרת העין.

במובנים מסוימים מזכירה קקינה את פרודנס, הדמות הראשית בסיפור "החצר הקדמית". שתי הנשים מניחות לעצמן להירמס מתוך תחושת מחויבות ונאמנות, אינן מרשות לרגשותיהן לצוף בגלוי, אולי אף אינן מודעות אליהם. בדומה לפרודנס, שתיעלה את שנאתה המודחקת אל הרפת שמול הבית, קקינה אינה מעזה לתעב את בעלה, אך מתעבת עד מאוד את אותו ניחוח בלתי מנוצח של חומצה קרבולית שמלווה אותו מבית החולים הביתה. עליבותה של קקינה אף גדולה מזו של פרודנס: זו האחרונה לפחות טיפחה חלום. לקקינה, לעומתה, יש רק תכניות קטנות בנות חלוף, שעליהן היא מוותרת ללא מחאה.

מטילדה סראו כתבה סיפור שמבחינת עלילה אין בו התרחשות רבה – אשה קיבלה הצעה, אשה מתכננת איך להיענות לה. אבל העלילה הבלתי מסובכת על פניה קמה לתחיה מתוך תשומת לב נוקבת לפרטיה, מתוך התבוננות צלולה ומפוכחת בעולמה הזעיר של קקינה. שוב בדומה ל"החצר הקדמית", מטילדה סראו, כמו קונסטנס פנימור וולסון, אינה מפרשת את קקינה, אלא מניחה לפרטים לדבר. הלעג, ואולי אף הכעס, שהיא חשה כלפי כל סובביה של גיבורת סיפורה, אינו מצוי במלים, אלא במה שמתחת להן.

מאמר מעניין מאת הסופרת נטליה גינצבורג, שגאלה את מטילדה סראו משיכחה, מצורף לספר.

"טוהר המידות של קקינה" הוא סיפור מכמיר לב, כתוב בכשרון מַפעים. מומלץ בהחלט.

La Virtú de Checchina – Matilde Serao

תשע נשמות

2018 (1884)

תרגום מאיטלקית: שירלי פינצי לב

תרגום אחרית דבר: יוסי טל

מאחורי מסכה או: כוחה של אשה / לואיזה מיי אלקוט

4988069-5279

כמעט מהרגע הראשון תיעבתי את ג'ין מיור, גיבורת הספר. העלמה הצעירה הופיעה ערב אחד בבית משפחת קובנטרי, משפחה מן המעמד הגבוה באנגליה של המאה ה-19. בצניעות ובחן כבשה את לב אם המשפחה, אשה תמימה וחולנית, ואת לבם של בנה אדוארד, ושל בתה בלה, נערה צעירה שאותה היתה ג'ין אמורה לשמש כאומנת. לעומת זאת הבן הבכור ג'ראלד, וכמוהו גם בת-דודתו לוצ'יה המאוהבת בו, הגיבו כלפיה בסלידה ובהתנשאות. הרגשתי כמותם, ולמען האמת חשתי אי נוחות בשל כך: הנה צעירונת חלושה וענוגה, המבקשת לשאת חן ולמצוא פרנסה בעבודת שירות, ואני סולדת מן המתיקות שלה, מחוסר האונים המופגן. מכיוון שתכננתי לכתוב סקירה, התלבטתי ברקע הקריאה איך להצדיק את הסנוביזם הזה. כשג'ין הפטירה לעומת ג'ראלד הערה ארסית, בתגובה ללחישה ארסית לא פחות שלו לאחר שהתעלפה, חשבתי מצד אחד שיש בה משהו נחשי, אבל מצד שני רציתי למחוא לה כפיים – הנה בחורה עם אופי, שלא נותנת לרמוס אותה. ולמרות שדי מהר התברר שג'ין היא תחמנית, שתוך זמן קצר הצליחה לסכסך את המשפחה השלווה, היחס האמביוולנטי הזה ליווה אותי כמעט עד סופו של הספר, ובעצם גם אחר-כך.

להגיד שלא היתה לג'ין ברירה אלא להיות מי שהיתה, זה לא טיעון חזק, אבל בנסיבות חייה זהו טיעון תקף. הספר מתרחש בעולם הבנוי ממעמדות שאינם מתערבבים. מכיוון שנולדה לאב הולל ונקלה, בן למעמד נמוך, שהותיר אותה ללא כסף, נדונה למעשה לחיים כשלו. היא יכלה ללכת בתלם, להנשא לגבר ממעמדה, ולנהל חיי עקרת בית – זו היתה האופציה היחידה לנשים מהוגנות. ג'ין בחרה בכיוון ההפוך: היא הפכה לשחקנית, מקצוע מבוזה, נישאה לשחקן והתגרשה ממנו, אוי לאותה בושה. באומץ, או בחוצפה, או ברוע ובזדון (או כל אלה יחד), יצאה לשבור את "תקרת הזכוכית" המעמדית. אלו לא היתה דורסת אחרים בדרכה, לא היינו מגנים אותה.

נראה לי שהאמביוולנטיות שלי כלפיה נובעת לא רק ממני, אלא גם מן הסופרת. לואיזה מיי אלקוט עצמה גדלה בתקופה שהגבילה נשים, ועדויות רבות לכך אפשר למצוא בספרה (האהוב עלי עד מאוד) "נשים קטנות". כמי שהתמודדה עם המגבלות הללו, וגם עם עוני, היא מן הסתם חשה הזדהות מסוימת עם ג'ין מיור. מצד שני, כאדם מוסרי היא מצאה את ג'ין ראויה לגינוי. המבט הכפול הזה מחלחל ליצירה.

ספוילר בפסקה הזו: הסיום הפתיע אותי. משום מה – אולי בגלל התפיסות המוסריות ב"נשים קטנות" – ציפיתי לסוף עם מוסר השכל על רשעים שדרכם לא צלחה. עם הצלחת תוכניתה של ג'ין – כפי שמציינת בצדק ד"ר מישל הורוביץ באחרית דבר – הוחלפה מסכת האומנת המלאכית במסכת האשה המהוגנת. מן  הסתם בארמון העמדת הפנים  נעשית נוחה יותר.

מומלץ בהחלט

 Behind a Mask or: A Woman’s Power – Louisa May Alcott

סנדיק ספרים

2015 (ראה אור ב-1866)

תרגום מאנגלית: שירלי פינצי-לב