אלי, שלא יגמר לעולם / חנה סנש

חנה סנש נולדה ב-17 ביולי 1921, היום לפני מאה שנים. בת עשרים ושלוש הוצאה להורג בכלא בבודפשט, עיר הולדתה, אליה שבה כצנחנית בצבא הבריטי. פרויקט בן יהודה קיבץ יחדיו אחדים משיריה ופרקי יומן שכתבה, ואלה מוצעים לקריאה חינם באתר עברית.

"אני מרגישה שלא אוכל לחיות ללא כתיבה. ולו רק לעצמי, ליומן. מחשבה שאינה מתגבשת על הנייר, כאילו לא נוצרה. רק ברגע שביטאתיה בכתב, אני תופסת אותה במלואה". כך כתבה ב-14 בדצמבר 1940, ואכן, למרות חייה הקצרים הותירה שפע כתובים: יומן שכתבה מגיל צעיר, שירים ומכתבים. אלה האחרונים קובצו בספר "את לבדך תביני", ומאפשרים היכרות אינטימית עם האשה הצעירה והמרשימה שמאחורי המיתוס.

הפרקים מיומנה, הנכללים בספר קצר זה, מציגים בעיקר מסלול אידיאולוגי של נערה, המקדישה מחשבה מעמיקה לדרכה בחיים, ונחושה כשהיא בוחרת בה. הקטע הראשון, מאוקטובר 1938, נפתח במשפט "אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית". הקטעים הבאים עוקבים אחר ההכשרה שנטלה על עצמה כדי להתכונן לחיים בארץ, מתלווים אליה בעת קבלת הסרטיפיקט והעליה לארץ, מתחבטים ברעיון לעבור לקיסריה ולבחור בחיי קיבוץ, מתארים את תחושת הדחיפות לחלץ את אמה מהונגריה, ומסתיימים במכתב לגיורא אחיה, שהגיע לארץ ממש לפני עזיבתה למצרים לקראת הצניחה, ובמשפט "אני רוצה להאמין שנכון הוא אשר עשיתי ואעשה. את השאר יגיד הזמן".

בראשית מרץ 1944, כשבועיים לפני הצניחה ליד גבול סלובקיה-הונגריה, כתבה חנה סנש את השיר "לקטנו פרחים":

לָקַטְנוּ פְּרָחִים בַּשָּׂדוֹת, בֶּהָרִים,

נָשַׁמְנוּ רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל אָבִיב.

נִשְׁטַפְנוּ בְּלַהַט קַרְנֶיהָ שֶׁל שֶׁמֶשׁ

בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת, בְּבַיִת חָבִיב.

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אֶל אַחִים בַּנֵּכָר

בְּסֵבֶל הַחֹרֶף, בְּחֹשֶׁךְ וּכְפוֹר.

לִבֵּנוּ יָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הָאָבִיב,

שְׂפָתֵנוּ תָּרֹן אֶת הַזֶּמֶר לָאוֹר.

יהא זכרה ברוך.

פרויקט בן יהודה

2005

קאנטס דה אליגרייה / שרה אלבג ובני בר-מנשה

977244

"קאנטס דה אליגרייה" הוא קובץ של חמישים ושלושה שירים בלאדינו, אליו מצורף דיסק ובו שלושים וחמישה מן השירים שבספר, שנוגנו על ידי אהובה טננבאום בפסנתר וצלילה לוי בגיטרה. את השירים ליקטו שרה אלבג ובני בר-מנשה, וכפי שכותב בר-מנשה "החזון הוא לשמר את שפת הלאדינו דרך השירה".

ניכר שהושקעו בספר מחשבה ואהבה: הכריכה החגיגית הבוהקת היא חגיגה לעיניים, דפי השירים מעוטרים באיורים מוקפדים, והטקסטים של השירים מוצגים בשלושה טורים – בלאדינו באותיות לועזיות, בלאדינו באותיות עבריות, ובתרגום לעברית.

את שירת הלאדינו אני מכירה בזכות יהורם גאון. השיר על אברהם אבינו – ובמקור "קוואנדו אל ריי נמרוד" – הוא מהשירים האהובים עלי. אני "זמרת" של רכב, נוהגת ושרה עם הזמרים ברקע, ואת "אברהם אבינו" נהגתי לשיר עד היום בג'יבריש, ממציאה מלים שנשמעות דומות למקור. שמחתי למצוא את המלים בספר, וזו באמת דרך מהנה לרכוש מעט ידע בשפה חדשה (את מעט הספרדית שאני יודעת אני חייבת בעיקר ל-Missa Criolla, וכמה מלים בגרמנית רכשתי בזכות היצירות הקוליות של באך).

אם התרגום של גוגל לא התבלבל, משמעות שמו של הספר היא "שירים של שמחה". אספתי את הספר בדרך לעבודה, כשהגעתי למשרד שלפתי את הדיסק מהספר, ובאמת היה לי יום שמח.

Kantes de Alegria

הוצאה עצמית

2015