מאה מטר – אסופת סיפורים

לרגל הסגרים בימי הקורונה קיבצה "עברית" ארבעה-עשר סופרים ישראלים, והגישה את סיפוריהם כמתנה לקוראים. שמו של הקובץ מכוון כמובן למגבלת מאה המטרים שהוטלה בזמן הסגר הראשון. אולי במפתיע הסיפורים, למעט שניים, אינם שמים את המגפה במרכז. נושאי הסיפורים מגוונים, הסגנונות, מדרך הטבע, שונים, ובהכללה ניתן לומר שמשותפת לכולם הישראליות.

אקדים ואומר שהזדמן לי לקרוא את ספריהם של אחדים מן הסופרים, ואילו עם אחרים היתה לי זו היכרות ראשונה. אם להסתמך על סיפוריהם של הסופרים שהכרתי, נראה לי שהמקבץ כאן מהווה היכרות טובה, וברוב המקרים מפתה, עם יצירותיהם. לדוגמא, אוריאל קון ב"נתיב הבריחה" משוטט ומבקש מנוחה כמו בספרו "לעשות מקום";  אילנה ברנשטיין ב"מגפת נשים" יוצרת אוירה של מצוקה בתוך המשפחה כמו ב"מחר ניסע ללונה פארק"; אלי שמואלי ב"קורותיו של שקרן" מתאר אפיזודה בחייו של יהושע, הדמות הראשית בספריו "אישוליים" ו"המשורר והחשפנית".

שני הסיפורים שעוסקים ישירות במגפה הם "אהבה בימי מגפה" מאת משה סקאל ו"מגפה:אהבה" מאת רוני גלבפיש. הראשון מתאר את ההסתגרות בין ארבעה קירות, שנחווית תחילה כהרפתקה ומתפתחת לבדידות צורבת ולהתערערות נפשית. השני, רגיש ונוגע ללב, מתרחש בין כתליו של בית אבות, שדייריו, שחוו את זוועותיה של המאה העשרים, נותקו באחת מכל קרוביהם, ונותרו בגפם מול האימה המתחדשת. "אנחנו תכף ידענו שזו היא, שהיא חזרה. איך שאמרו שהיא לא פוגעת בילדים, אנחנו תכף ידענו: היא חזרה בשבילנו".

עוד בספר, בועז כהן מספר על פרידה ב"תראה לי, תראה לי, תראה לי"; טל ניצן מתלווה אל אשה שנספחת לרילוקשיין של בעלה ונמחקת ב"לגבעה את אשר לגבעה"; מאשה צור גלוזמן מסתובבת עם גיבור סיפורה במסע נוסטלגי סביב "הדירה ברחוב מאפו"; ערן בר-גיל מתלווה אל עבריינים ישראלים בחופשה בחו"ל ב"חזיר"; ערן צור מתבונן ביחסי בת עם אביה שנטש ב"מתרחבים ומתכווצים"; אב מנוכר מופיע גם ב"רגע הפירוד" של רון דהן, ומתקשה להשלים עם ליקוי של בנו; ב"סקס לא יהיה פה" מפגישה רינת שניידובר שתי נשים וגבר באמצעות טינדר; הגיבורה של שרי שביט מבכה את מותו של "מרקו" עד שאלמנתו מוכיחה אותה; ותמר מרין מביאה את "הדיירת" אל נקודת שבירה שתאפשר לה סוף סוף שחרור.

"עברית" קיבצה סיפורים טובים שנהניתי לקרוא, אפשרה לי היכרות עם סופרים שעוררו את סקרנותי, ואני שמחה להמליץ על הספר.

"מאה מטר" זמין חינם באפליקציה.

עברית

2020

סיפור קטן ומלוכלך / רוני גלבפיש

930213

זהירות, ספוילרים !

אקדים ואומר שלא אהבתי את הספר.

העלילה בקצרה: איתן, איש הייטק נשוי ואב לילדה, יוצא לריצה בפארק, נתקל בנערה שנאנסה, ונזכר בארוע מעברו שרודף אותו: כשהיה בן 16 שכב עם בחורה בת גילו. הבחורה היתה מאוהבת בו, ורצתה במפגש המיני בדיוק כמוהו. במידה רבה היא אפילו יזמה אותו. רק מה, נדמה לאיתן שברגע האחרון היא מלמלה "לא", ולכן הוא מתייסר בשאלה האם בעצם אנס אותה.

המסר העיקרי שהספר מנסה להעביר (כך לפי הבנתי): כשאשה אומרת לא, זה לא. מסר חשוב, אין ספק, שיש להדגישו. הבעיה בספר היא שהמסר הזה מודגם על ידי ארוע שולי שה"לא" שבו מעורפל לגמרי, ולא נוצרת (או לפחות לא נוצרה אצלי) שום סימפטיה כלפי הבחורה בהקשר הזה, ולא השתכנעתי שארוע כזה באמת עלול לרדוף מישהו במשך שנים, ובסופו של דבר למוטט את חייו. איך זה שהוא לא מתייסר על היחס המגעיל שלו אליה (להשתמש ולזרוק לפי מצב הרוח ובהתאם לסטטוס מערכת היחסים האחרת שהוא מנהל במקביל)? איך זה שלא אכפת לו לחזור אליה אחרי שנים ולייסר אותה? איך זה שפתאם כולם, כולל חברו הטוב ביותר, שופטים אותו לחומרה על האונס לכאורה בלי לדעת את האמת, ואף אחד מן הצדיקים בעיני עצמם לא אומר מילה על היחס שלו כלפיה לאורך כל תקופת היכרותם? ה"לא" הקטן ההוא, שאולי לא הושמע כלל, זה מה שחשוב ומתבלט מעל הכל? מצטערת, לא הגיוני.

יש חולשות רבות בספר, כמו מערכת היחסים הלא ברורה של איתן עם אשתו, ובכלל תחושת הנחיתות שלו כלפי כל העולם. וגם ארועים שמופיעים במהלך העלילה ונזנחים ללא הסבר. ויותר מדי סיפורים מסביב שאינם תורמים לעלילה המרכזית. לדעתי החולשות האלה מהותיות.

חבל, באמת, כי המסר חשוב, ורוני גלבפיש יודעת להתבטא ולספר, אבל התוצאה בעיני היא ספר לא משכנע.

הוצאת זמורה ביתן

2010