איש ושמו אובה / פרדריק בקמן

971989

אובה, גבר שבדי בן חמישים ותשע, אינו מוצא סיבה להמשיך לחיות. אשתו, האדם היחיד שאהב אותו, נפטרה לפני מספר חודשים, והוא יודע כי לא היו לו חיים לפניה ואין לו חיים אחריה. אין לו את הכישורים הנחוצים כדי להתרועע עם בני אדם, אף פעם לא היו לו. לאחרונה פוטר ממשרתו לטובת עובדים צעירים יותר, וכעת הוא מרגיש מיותר וחסר תועלת. אובה מחליט למות, וזה לא כל-כך הולך לו.

אובה הוא איש של עקרונות, שומר בקפדנות על הכללים, ודורש התיחסות כזו גם מאחרים. הוא השכן הנרגן שכולנו מכירים, כזה שמטריד נהגים שחונים במקומות אסורים, או שכנים שאינם ממחזרים כנדרש. הוא דורש מאחרים עמידה באותם סטנדרטים קשוחים שהוא מציב לעצמו. אביו, אדם שתקן וקפדן כמוהו, הנחיל לו כמה כללים ברורים להתנהלות כאדם – אל תתן שירמסו אותך, אל תלשין, אל תבליג על עוולות – ואלה מכתיבים את חייו.

"איש ושמו אובה" הוא ספר מהזן האופטימי, סוג של אגדה אורבנית שכבר נכתבו כמוהו: קחו איש בגיל העמידה נרגן ומסוגר, הכניסו לחייו דמויות שיערערו את השגרה שבה הוא שקוע – במקרה הזה מהגרת מאירן וחתול אשפתות – ערבבו עם חבר-יריב ותיק וממסד אטום, וקבלו איש חביב וטוב לב, שבעצם תמיד היה כזה אבל אף אחד לא ידע. העלילה די צפויה ולא מפתיעה, ומבחינה זו אין בספר שום חידוש. הוא כתוב בסגנון מאוד פשטני, כמעט כמו סיפור לילה-טוב לילדים, ובעיני יש בזה משהו מרתיע מצד אחד וחביב מצד שני. בעצם, כל ההתנהלות של הספר היא דו-ערכית שכזו: מצד אחד קלילות, מצד שני חיים לא פשוטים. מצד אחד נסיון להצחיק, מצד שני אמירות חברתיות. אני לא בטוחה שהחביבות של הספר פועלת לטובתו, כי אם יש לסופר מה להגיד, האמירה מיטשטשת תחת הסגנון, וחבל.

על פי הטקסט על הכריכה, "איש ושמו אובה" היה הספר הנמכר ביותר בשבדיה בשנת 2013. חלק מן הביקורות שקראתי אודות הספר המתורגם יצאו מגדרן מהתלהבות, וגם אלה שלא התלהבו די חיבבו אותו, ואפשר להבין למה: לא צריך להיות זקן נרגן כדי להזדהות עם התיעוב שאובה חש כלפי הביורוקרטיה וכלפי המעורבות של הממסד בחיי הפרט, ולכן קל להזדהות עם תוכנו של הספר. האופטימיות שבו מאפשרת לחבב אותו בקלות, והסגנון הפשטני עושה אותו קל לעיכול וקריא. כתוצאה מכל אלה, זהו ספר שאפשר להגדיר אותו כנחמד, אבל מכיוון שהעומק שיכול היה להיות לו נעדר כמעט לגמרי, הוא גם ספר שיישכח.

En man som heter Ove – Fredrik Backman

ידיעות ספרים

2014 (2012)

תרגום משבדית: יעל צובארי

מודעות פרסומת