שירה ואלעד עומדים להנשא. הוא ראש העיר, היא היועצת המשפטית לשעבר של העיריה, שנאלצה לוותר על משרתה כשבן זוגה זכה בשלו. הוא רווק מושבע, היא אלמנתו של מוכה הלם קרב אם לשלושה בנים. יחסיהם, שהחלו במפגש מקצועי משני עברי המתרס המשפטי, ידעו עליות ומורדות, בשל התקפי חרדה וזעם של אלעד. כעת הם כאמור רגע לפני טקס הנישואים, והספר מדלג בין ההווה לעבר, ומתאר את היחסים ביניהם, יחד עם תיאור כמה מן ההיבטים המקצועיים בחייהם, בעיקר העיסוק הסבוך והנפיץ במכרזים עירוניים.
לכל זה יש פוטנציאל מעניין, שפע של נושאים לעסוק בהם – טראומה, משפחה, פוליטיקה, אהבה, אם למנות מעט מן המבחר – אבל הספר מבולבל עד מאוד, והכתיבה המחושבת והמאומצת מקשה מאוד למצוא בו נקודת אחיזה להזדהות ולחיבה. בין השאר, שירה מתייחסת לבעלה אך ורק כ"נער הזהב", מן הסתם כדי לחזור ולהדגיש את הפער בין הגבר הזוהר שיצא למלחמה ושבר הכלי שחזר ממנה, אבל ההתיחסות החוזרת הזו מעושה; הנטיה להשתמש יותר מדי ב"הוא" ו"היא" במקום בשמות, מבלבלת ומעיקה; אינספור התיאורים הצדדיים – כמו תיאור חיי הנישואים של קובי, חברו של אלעד, וסיפורו של מנחם, העו"ד השכיר במשרדו – יוצרים סחבת בעלילה, ומעמיסים עליה שלא לצורך; הדמויות די חד-מימדיות, ולכן גם כשהן נוגעות ללב קשה להאמין להן; ומה שהיה לי מעיק יותר מכל – החזרות הרבות על כל פרט ופרט.
את ספרה הקודם של הסופרת, "המטבח האחורי", לא קראתי, אבל ידעתי שזכה בפרס ספיר לספר ביכורים, ושהביקורות החמיאו לו. קראתי כעת את שנכתב עליו, והרגשתי כאילו התבלבלתי בין הספרים – "פילים בגינה", כך מסתבר, הוא בעצם פרק ב' של "המטבח האחורי". אותו מקום, אותן דמויות. בשל הדמיון אני מניחה שמי שנהנה מן הראשון ייהנה גם מן השני. לצערי איני שותפה להנאה זו.
עם עובד
2023
סקירות ספרים 