בן כושים / ריצ`רד רייט

200px-richard_wright_ben-kushim-he

הנה מה שיש לריצ`רד רייט לומר על כוחה של הספרות.

רקע: ריצ`רד רייט, נכד לעבדים, שנולד וגדל באזור הכפרי של הדרום האמריקאי בראשית המאה ה-20, על כל המשתמע מכך לגביו כשחור, עשה צעד ראשון לשינוי מהותי בחייו כשעבר אל העיר ממפיס, עדיין בדרום, מתוך כוונה לעבוד ולהרוויח כסף שיאפשר לו לעבור לגור בצפון. למרות שהספריה הציבורית בממפיס לא השאילה ספרים לשחורים, הוא הצליח לתמרן כך שיוכל לקרוא, ועולם חדש נפתח בפניו – יותר עולם של רעיונות מאשר עולם של עלילות בדויות. כפי שמתואר בקטעים שלהלן, הקריאה היא שנתנה לו את הדחיפה המכרעת להשאיר את הדרום על תרבותו המעוותת מאחור, ולנסות ליהנות מן החרות המובטחת במדינות הצפון.

עם שרוממה את רוחי, הקריאה גם דכא דיכאתני, הראתני את האפשרי, את אשר הפסדתי. מתיחותי חזרה אלי, והיא חדשה, איומה, מרה, סוערת, כמעט קשה מנשוא. לא עוד הרגשתי שהעולם מסביבי עוין הוא, רצחני; ידעתי זאת.

כן גם עתה נמלטתי מפני דבר-מה משנמלטתי אל דבר-מה, אך הדבר לא נחשב עלי. כי זה היה הלך-נפשי: עלי להסתלק מכאן; איני יכול להשאר כאן.
אולם מהו הדבר שעורר בי הרגשה זו? מהו הדבר שעורר בי את הכרת האפשר? מנין באה לי, באפלה דרומית זו, תחושת החרות?
הן רק בכוח הספרים – שלכל המוטב לא היו אלא עירויי-תרבות תחליפיים – הצלחתי לקיים את נפשי באורח חיוני שלילי. כל-אימת שחדלה סביבתי לסמכני או להזינני, נאחזתי בספרים; אי-מכאן נבעה אמונתי בספרים מתוך הרגשת יאוש משנבעה מתוך ההכרה בתכלית ערכם.

קריאתי האקראית בספרות יפה ובביקורת הספרות היא שהעלתה לפני רמזים עמומים של אפשרויות החיים. כמובן, לא ראיתי ולא פגשתי מעולם את האנשים שכתבו את הספרים שקראתי, ואותו עולם שבו חיו זר היה לי כירח. אולם אשר נתן לי את היכולת להתגבר על אפס-אמוני הנושן הוא שספרים אלה – אשר נכתבו בידי אנשים כדרייזר, מאסטרס, מנקן, אנדרסון ולואיס – נראו כדברי-ביקורת מתך התגוננות על מחנק הסביבה האמריקנית. סופרים אלה כמו הרגישו שייתכן ליצור לאמריקה צורה השווה יותר לנפש תושביה. ומתוך רומנים וסיפורים ומאמרים אלה, מתוך ההתרוצצות הרגשית של הגירסות הדמיוניות של מעשים טרגיים או מעשי-גבורה – הרגשתי בפני מגע חום של אור נעלם; ובנסיעתי גיששתי אחר אור נעלם זה והשתדלתי כל העת שיהיו פני ערוכים ומכוונים כדי כך, שלא אאבד את תקות הבטחתו הרפויה, וראיתי בו צידוק למעשי.

ספר מומלץ

Native Son – Richard Wright

הוצאת עם עובד

1947 (1945)

תרגום מאנגלית: נח שטרן

לצאת אל החיים / אניטה ברוקנר

0770000071859

"לצאת אל החיים" הוא סיפורה של רות וייס, בת להורים יוצאי דופן, בעלי אישיות מורכבת (שלא לומר חולנית), שנאבקת על דרכה בחיים. נאבקת היא בעצם מילה נמרצת מדי, לפחות בכל מה שנוגע לחלקו הראשון של הספר, כי רות לא ממש נלחמת, יותר נסחפת, ובעיקר בורחת אל הספרים. היא הופכת לפרופסור לספרות, ומקדישה את מרבית זמנה האקדמי לחקר מקומן של הנשים בספרים של באלזק, בעיקר ב"אז`ני גראנדה". בסופו של הספר היא מוצאת דרך להשלים עם עצמה.

לפני הספר הזה קראתי שניים אחרים של אניטה ברוקנר – "ידידה מאנגליה" ו"משפחה וידידים" – ולא התלהבתי. יחד עם זאת היתה לי תחושה שהספרים שלה ראויים לקריאה חוזרת (אבל כרגיל ספרים חדשים דוחקים את רגלי הישנים). בשל התחושה הזו דפדפתי בחנות ב"לצאת אל החיים", והפתיחה שלו כבשה אותי לגמרי.

ד"ר וייס, בגיל ארבעים, ידעה שהספרות הרסה את חייה. 
בדרכה המעמיקה והאקדמית זקפה זאת לחובת חינוכה המוסרי הלקוי, שהורה לה – בתיווכם של אמה ואביה החלוקים, שחברו יחד אך הפעם הזאת – כי תהגה בקורות אנה קארנינה ואמה בובארי, אבל תלך בעקבות דייויד קופרפילד ודוריט הקטנה.
אך לאמיתו של דבר החל הכל ימים רבים קודם לכן, כאשר ברגע נשכח בשחר ילדותה נרדמה, מכושפת, לקול אומנתה הלוחשת: "סינדרלה הלוך תלך אל הנשף". 
הנשף לא התקיים מעולם.

אחר-כך התברר שההבטחה, שהיתה עבורי גלומה בפתיחה, התממשה, וזהו הטוב בספריה, לטעמי.

על הכריכה האחורית של הספר נכתב המשפט הבא, שאני מאוד מסכימה אתו: "כתיבתה המעודנת, המתוחכמת וההומריסטית, מצטיינת באיפיון מבריק של דמויות ובייצוג חריף ואירוני של סטריאוטיפים. חומרים מלודרמאטיים של "רומאן למשרתות", שאין להניחו מן היד, עוברים אצלה הסבה לספרות מתוחכמת, מודעת לעצמה".

A Start in Life – Anita Brookner

הוצאת הקיבוץ המאוחד

1988 (1981)

תרגום מאנגלית: אילנה דן