אשת הטייס שנעלם / צור שיזף

937308

אסף ורדי הוא טייס פנטום שמופל מעל לבנון ונופל בידי החיזבאללה. רות ורדי, אשתו, יולדת חודש אחר-כך את בנם הבכור. מכאן ואילך מתנהלים חייהם בנפרד משני עברי הגבול: היא חיה בחוסר ודאות לגבי גורלו. הוא מתגלגל מן החיזבאללה לסורים וחזרה, בורח ונתפס, ולבסוף הופך ללבנוני בן-חורין, ומקים משפחה עם נערה שאומצה ע"י האיש שהציל אותו. מופרך? לגמרי.

צריכה להיות סיבה טובה לכתוב ספר על חייה של אשת שבוי/נעדר, מעבר לרחמים או ליצר חטטנות. הספר הזה לא תורם שום דבר חדש שלא ידענו קודם על הקשיים שבבדידות, על החיים הבלתי אפשריים תחת המיקרוסקופ הציבורי, על הפקעת הפרטיות. צריכה להיות סיבה טובה לכתוב על בעית השבויים והנעדרים, מעבר לביקורת השגרתית על התנהלות ממשלתנו מול הטרוריסטים. הספר לא מוסיף דבר בענין זה, ההפך הוא הנכון: הוא נתפס לפופוליזם כשהוא מתאר את ראשי הממשלה לדורותיהם כמי שהסיגרים ומשחקי הטניס עומדים בראש מעייניהם, בעוד השבויים והנעדרים הם בעיניהם בגדר מטרד בלבד. צריכה להיות סיבה טובה ליצור הפי אנד לסיפורו של הנעדר בחיק משפחתו החדשה, בעוד קרוביו בארץ נמקים מחרדה. אני לא יכולה לחשוב על שום סיבה כזו.

מאוד לא נעים לי לסכם את הספר במילה אחת, אבל זה מה שהרגשתי במשך כל הקריאה: מיותר. את המחצית הראשונה קראתי בתקווה להתפתחויות בעלילה ובדמויות. את המחצית השניה קראתי רק משום שרציתי לכתוב סקירה, ונראה לי לא הוגן לכתוב מבלי לקרוא את הספר כולו. את הפרקים המסיימים קראתי בקוצר רוח הולך וגובר בשל ההדבקה הלא משכנעת של פרטי העלילה.

תיאורי הנוף כתובים היטב, פה ושם מבליחות פסקאות מעניינות, אבל הסך-הכל בנאלי, והתחושה הכללית היא של טרמפ על נושא כואב. חבל.

הוצאת חרגול

2011