מי המציא את הגלגל / קודי קסידי

כותרת משנה: הדמויות והסיפורים יוצאי הדופן שמאחורי ההתחלות הגדולות בהיסטוריה

קודי קסידי יצא למסע – בספרים, במעבדות, במכוני מחקר ובשטח – כדי לגלות את בני האדם שלאורך מאות אלפי שנים קידמו את האנושות, הנחשונים שהרהיבו עוז להתנסות, הגאונים שגילו תגליות והמציאו המצאות, אלה שעיצבו את תרבות ההומו ספיינס. הוא מבקש לנפץ את הסטראוטיפ לפיו "האנשים שחיו "לפני שחר ההיסטוריה" היו פראים אנאלפביתים. אדיוטים. בריונים שחיו במערות חשוכות ושנשנשו המבורגר ממותה בין נהמה לנאקה", וטוען כי "בדיוק כפי שהיו אז מטומטמים, טיפשים, ליצנים, בוגדים, פחדנים, נבזים מרושעים ופסיכופתים נקמניים […] תמיד היו גם מקביליהם של דה וינצ'י וניוטון".

מסעו מתחיל לפני שלושה מליון שנים, במחצית הדרך בין שימפנזה להומו ספיינס, עם אוסטרלופיתקוס, קופת אדם חכמה, הולכת על שתים, אם צעירה שהמציאה את המנשא כדי להיטיב להשגיח על הצאצא חסר האונים שילדה. מא, הדמות שעליה קסידי מספר, מתוארת על רקע נוף חייה, ועל רקע האתגרים המיוחדים שהציבו ההליכה הזקופה והמוח הגדול. המנשא, שהיה פשוט טכנית אך מאתגר רעיונית, היה מתקן מהפכני בהיבטים רבים. היא איפשר להאריך את תקופת חוסר האונים הארוכה המייחדת תינוקות אנושיים, תקופה חיונית להשלמת יצירת סינפסות במוח, חיזק את הקשר אם-תינוק, והגדיל לאין ערוך את סיכויי ההישרדות של הרך הנולד. הרעיון, שזכה לחיקויים, הדגים גם את אחת היכולות האנושיות החיוניות – למידה חברתית.

למותר לציין שמא מדומיינת. לא נותרו כל עקבות שיעידו על קיומה. הדבר נכון גם לגבי מרבית הדמויות העומדות במרכזם של פרקי הספר. אולם העובדה שאין תיעוד אינדיבידואלי אינה הופכת את הדמויות אמיתיות פחות. כשקסידי מתאר כיצד נראו, מה לבשו, מה היו אורחות חייהם, הוא מסתמך על ממצאים ארכיאולוגים ועל מידע שקיבל מחוקרים (ויפה עשתה המתרגמת כשליד שמם בעברית ציינה בסוגריים את שמם בשפתם). כך גם כשהוא עומד על המשמעות העמוקה של ההמצאות ושל התגליות ועל השפעתם. כמה מן הדמויות הותירו חותם גלוי לעין, ביניהן האיש שצייר על קירות מערת שובה, ורואה החשבון המסופוטמי החתום על לוחות חימר והוא היחיד ששמו האמיתי ידוע – קוּשים (שמחתי לפגוש שוב את רואי החשבון הללו שהכרתי לפני זמן קצר ב"פלוסים ומינוסים"). האחרות נותרו אלמוניות לחלוטין.

פרקי הספר דנים באלה שגילו את האש, אכלו את הצדפה הראשונה, המציאו את הביגוד (מן הסתם כאקט של גנדרנות אופנתית), ירו את החץ הראשון, ציירו את יצירת המופת הראשונה (במערת שובה), גילו את אמריקה (לפני שישה-עשר אלף שנה, הרבה לפני קולומבוס וגם הרבה לפני הויקינגים), שתו את הבירה הראשונה (שכנראה היא ולא הלחם היו ממקדמי המהפכה החקלאית), ביצעו את הניתוח הראשון (חירור גולגולת להקלת לחץ תוך מוחי לפני שבעת-אלפים שנה), הראשונים שרכבו על סוס, המציאו את הגלגל, כיכבו בתפקיד הרוצח בתעלומת הרצח הראשונה (של איש הקרח אוצי), הותירו לראשונה את שמם ברשומות (קוּשים), גילו את הסבון שהציל אינספור חיים, נדבקו ראשונים באבעבועות שחורות, סיפרו את הבדיחה הידועה הראשונה, וגילו את הוואי.

כל אחד מן הפרקים כתוב בפרוזה מענגת, שמקרבת את הידע הרב אל הקורא מבלי ליצור תחושה דידקטית, אך גם מבלי לוותר על עושרם של הפרטים ועל עומקם. רוב הזמן קסידי מקפיד להזכיר על מה מסתמכות קביעות שהוא מציג, והמבקשים להרחיב ימצאו רשימה ארוכה של מקורות בסיומו של הספר. בחירת דמויותיו, גברים ונשים, משעשעת, ומהווה בחלק מן המקרים מחווה לדמויות מן ההיסטוריה הקרובה. כך, לדוגמא, האיש שגילה כיצד להשתמש ברסן כדי להשתמש בסוס לצורכי תחבורה, קיבל את השם נפוליאון על שמו של נפוליאון ציבולסקי, הפיזיולוג הפולני שהיה הראשון שבודד את האדרנלין (דמיינו את פרץ ההתלהבות במעבר ממהירות הליכה למהירות רכיבה). האיש שכתב את הבדיחות המופיעות בספרי הלימוד השוּמרים זכה להקרא וויל, מחווה לשייקספיר. שני פרקים אלה, כמו כל האחרים, אינם מתמקדים רק במעשה היחיד עצמו. ריסון הסוס הוא חלק מדיון בביות בעלי חיים בכלל וסוסים בפרט, ובדיחות הקרש השוּמריות הן טריגר לדיון בטיבו של ההומור האנושי. "אריכות הימים של ההומור, הגסויות וארכיטיפ הנוכל כמאפיינים קבועים וקדומים, מצביעה על העובדה שכל תרבות הומו ספיינס עסקה בהם, הרבה לפני שוויל התחיל לחרוט את סיפוריו". כל אחד ואחד מן הפרקים בספר מרתק, בין השאר משום היותם מולטי-דיציפלינריים. לדוגמא, הפרק העוסק בניתוח לחירור הגולגולת (איחוי גבולות החור מעיד כי במקרים רבים המנותחים שרדו) אינו עוסק רק באבן-דרך רפואית, אלא גם בהתפתחותה של היררכיה חברתית חדשה באירופה הנאוליתית, שכן ללא הופעתה של ההתמקצעות, ושל הסמכות הנובעת ממנה, למה שמישהו יפקיר את גולגולתו ללהב הצור של מאן-דהוא?

"מי המציא את הגלגל", או בשמו המקורי "מי אכל את הצדפה הראשונה" הוא ספר מרתק. נהניתי מאוד לקרוא אותו, הועשרתי בידע, ואני ממליצה עליו.

Who Ate the First Oyster – Cody Cassidy

מטר

2023 (2020)

תרגום מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי

להתחיל עם למה / סיימון סינק

start_master

כותרת משנה: כיצד מנהיגים גדולים מעוררים השראה לנקוט פעולה

סימון סינק מגדיר את יעודו כך: "לעורר באנשים את ההשראה לעשות את הדברים שמעוררים בהם השראה, כדי שיחד נוכל לשנות את העולם". ההשראה, כך הוא אומר – ולא רק הוא – היא כוח מניע רב עוצמה, ובבסיסה מונחת השאלה "למה". משעה שה"למה" מוגדר וברור, נדרש "איך" יעיל כדי להוציאו אל הפועל. ה"מה", שהוא במקרים רבים האופן בו עסקים מגדירים את עצמם, הוא התוצר הסופי של שני הראשונים, פועל יוצא ולא מניע.

את התיאוריה שלו סינק משרטט כשלושה מעגלים החובקים זה את זה, כשה"למה" הוא הפנימי שבהם וה"מה" החיצוני. בהמשך דבריו הופכים המעגלים השטוחים לקונוס, המזכיר בצורתו מגפון, וקודקודו – ה"למה" – משמיע דרכו את חזונו. מרביתו של הספר עוסק בישומה של תפיסתו בעולם העסקים, אך הוא מחיל אותה גם על תנועות חברתיות ועל מנהיגות פוליטית, כשהדוגמא שאליה הוא חוזר היא המצעד לוושינגטון בהשראתו של מרטין לותר קינג.

הרעיון שבבסיס התיאוריה עושה רושם נכון והגיוני. השראה, מטרה ברורה (שאינה רווח כספי), איש חזון כריזמטי, משמעת ודבקות בחזון, גיוס אנשים שה"למה" תואם את תפיסתם – כל אלה תורמים לחוסנה של חברה ולשגשוגה. את כל זה אפשר היה לומר בהרצאה בת שעה, כולל זמן לשאלות, והבעיה הראשונה עם הספר הזה היא היותו הרצאה שנמתחה בכוח. התוצאה היא ברברת מרובה עד שהוא מגיע לענין, וחזרתיות מעייפת, לא רק בדקלום אותם משפטי מפתח שוב ושוב ("אנשים לא קונים את מה שאתם עושים, הם קונים את הלמה אתם עושים זאת"), אלא גם בשימוש שוב ושוב באותן דוגמאות. חברת אפל היא בעיני סינק דוגמא ומופת להוכחת טענתו, ובשלב מסוים הספר מתחיל לקבל צביון של מניפסט לתפארת ג'ובס ואפל עד כדי אי נעימות.

הבעיה השניה בספר היא היומרנות של הכותב. את שלושת המעגלים שלו הוא מכנה "מעגל הזהב", ומשווה אותם בלי להתבלבל לחיתוך הזהב. יתרה מזו, הוא גורס בפשטנות מביכה שמבנה מעגל הזהב שלו משקף בדיוק את מבנה המוח, והוא "מעוגן בעקרונות הטבעיים של הביולוגיה". כשסינק עובר מדו-מימד לתלת-מימד, הוא כותב, "זה לא צירוף מקרים שמעגל הזהב התלת מימדי הוא בצורת קונוס"… כאילו לא הוא עצמו יצר את הקונוס הזה. קביעות מפוקפקות שכאלה, בצירוף החזרות המרובות, מעניקות לספר גוון לא נעים של שטיפת מוח המתאימה לכת, לא להרצאה מלומדת.

דוגמאות הדגל של סינק הן אפל והארלי דייוידסון, שתי חברות שהשכילו להקים קהילות של מעריצים, לקוחות שיסכימו לשלם יותר ולספוג שירות ברמה בלתי מספקת, מתוך הזדהות עם ה"למה" שלהן. למרות שאני מסכימה עם הטיעון הבסיסי שלו בזכות ה"למה", כלומר כוחו של חזון וחשיבותו, אני מניחה שאפשר לפרש את התופעה של שתי החברות הללו גם בדרך אחרת. מן הצד השני, כשהוא מתייחס למיקרוסופט שאחרי גייטס כאל "סתם עוד חברת תוכנה", קשה שלא לפתח התנגדות לספר ולכותבו. התנגדות לא פחותה מעורר היחס המזלזל שלו בהחלטות אמפיריות. יתכן שכנואם המבקש לעורר מוטיבציה הוא אינו יכול להשאיר מקום לגווני ביניים ולסימני שאלה, אבל כקוראת לא די לי באמירות פסוקות.

הספר ראה אור במקור ב-2009. תמוהה בעיני ההחלטה לתרגם אותו כעת, כשמרבית הדוגמאות בו איבדו רלוונטיות לאור התפתחויות שארעו במהלך השנים שעברו.

למתעניינים, הנה תמצית רעיונותיו של סינק מפיו בהרצאה בת חמש דקות.

Start with Why – Simon Sinek

אופוס

2020 (2009)

תרגום מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי

להתחיל עם למה

שם הקוד: סליל / פול מקיואן

d7a9d79d-d794d7a7d795d793-d7a1d79cd799d79c-d7a4d795d79c-d79ed7a7d799d795d790d79f

אני אוהבת ספרים על מדע שנכתבים באהבה. אני אוהבת ספרים מבוססי מציאות. אני אוהבת ספרים כתובים היטב. "שם הקוד: סליל" נותן מענה מוצלח לשלוש אהבות אלה.

יחידה 731 היתה לכאורה קבוצה יפנית למחקר ביולוגי תמים. למעשה עסקה הקבוצה בפיתוח נשק ביולוגי בתקופת מלחמת יפן-סין, שהתנהלה במרבית שנותיה במקביל למלחמת העולם השניה. הקבוצה ביצעה ניסויים בבני אדם באזור העיר חרבין שבצפון סין. אלפי בני אדם מצאו את מותם בניסויים אלה, רובם סינים. האמריקאים התיחסו לאנשי היחידה כפי שהתיחסו למדענים הגרמנים: הם העניקו להם חנינה בתמורה לחשיפת המידע שבידיהם.

עלילת הספר מתרחשת 64 שנים אחרי תום המלחמה. ליאם קונור, אז חייל-מדען וכיום פרופסור מוערך זוכה פרס נובל, נמצא מת לאחר שקפץ מגשר באוניברסיטת קורנל בה לימד וחקר. חקירת הארוע מובילה חזרה אל יחידה 731, ואל פטריה קטלנית שפיתחה. פוליטיקה ומדע מתערבים זה בזה במירוץ לחסום אפשרות של הפצת הפטריה בקרב האוכלוסיה.

פול מקיואן, שזהו ספרו הראשון והיחיד עד כה, הוא פרופסור באוניברסיטת קורנל, ותחום עיסוקו הוא ננוטכנולוגיה. ננוטכנולגיה היא אחד מתחומי המדע המשחקים תפקיד משמעותי בספר, לצד ביולוגיה, הנדסה גנטית ועוד. מבלי לפגוע בפן המותח של הספר, הוא מעשיר מאוד מבחינת הידע המקיף שהוא מציג, ומבחינתי הערך המוסף הזה הוא נקודת החוזק העיקרית של הספר. ניכר מאוד שפרט לידע האישי שהוא מביא לספר, הוא טרח לחקור ולהעמיק בכל היבט אחר של העלילה. לדוגמא, בדברי התודה בסוף הספר הוא מזכיר שוטר שעזר לו להבין מה היתה המשטרה עושה אם מדען היה נמצא מת מתחת לגשר בקורנל. סופרים שטחיים יותר היו מסתפקים בסטראוטיפים ששאבו מן הטלויזיה.

היו לי תכניות לשבת, וזנחתי את כולן, כדי לא לעזוב את הספר. מעבר לעושר המידע שבו, הוא פשוט ספר מתח טוב. הוא קצבי, מטיל אימה במידה, זורם, אמין, וקשה להניח אותו מהיד. בנוסף, הוא מציג כמה דמויות שאי אפשר שלא להתאהב בהן, כמו ליאם קונור, עוזרו, נכדתו ונינו.

בשורה התחתונה: ספר מתח משובח ומעשיר.

Spiral – Paul mcEuen

הוצאת מטר

2013 (2011)

תרגום מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי