הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט / ירמי פינקוס

d7a2d798d799d7a4d794_-_d794d7a7d791d7a8d798_d794d794d799d7a1d798d795d7a8d799_d7a9d79c_d7a4d7a8d795d7a4d7a1d795d7a8_d7a4d791d7a8d799d7a7d7a0d7982

בעיר צ'רנוביץ שבצפון בוקובינה, שוכב פרופסור מרקוס פבריקנט בן התשעים על ערש דווי. גיסתו מקווה שיוריש את כל רכושו לבנה המועדף, אך במפתיע בוחר הפרופסור כיורשו בהרמן, הבן הצעיר, הנחשב מוצלח פחות. יחד עם הנכסים, הגלויים והנסתרים, מקבל הרמן לידיו גם את ניהול הקברט המיתולוגי שייסד וניהל דודו.

בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה נחלץ פבריקנט להצלתן של שבע ילדות יהודיות יתומות. הוא אסף אותן בבתי יתומים, או שחילץ אותן ממשפחה מתעללת, שיכן אותן בבית אחד, וטיפח את כשרונותיהן עד שהחליט להעלותן על הבמה. הקברט שהקים הציג תמונות היסטוריות – הכתרת נפוליאון, גילוי אמריקה, גילוי הרדיום ואחרות – לצד הופעות מוזיקליות. מימי, אחת הילדות, שגילתה כשרון לניהול עסק, פרשה ממשחק ושימשה כיד ימינו. יתומה נוצריה אילמת, שאף היא זכתה לחסותו, שימשה כמשרתת. הקברט, שנדד בין ערי בוקובינה, ואף הרחיק מעבר לגבול, זכה להצלחה רבה. השחקניות, שמגיל צעיר חיו חיי שיתוף כמשפחה אחת, לא הקימו משפחות משל עצמן, ונאחזו זו בזו גם בהתבגרותן. ב-1937, השנה בה נטל הרמן את הניהול, הן מתגוררות בדירה שרשם פבריקנט על שם מימי, שתים-שתים בחדר, ועדיין, למרות גילן המתקדם, ממשיכות להופיע.

ירמי פינקוס מתאר בשפה מתובלת ביידיש את החיים בקברט, את היחסים בין הנשים, ואת האינטריגות הנרקמות סביבן בשל בחירתו הלא צפויה של פבריקנט. כמו בכל חבורה ובכל משפחה, הקשרים הפנימיים מוּנָעים מאישיותם המשתנה של החברים בקברט ושל הנספחים להם. נמצא כאן את הכוכבת המפונקת צמודה לחברתה הכנועה, את התמה שנותרה ילדותית, את זו שהוריה נעלמו והיא אינה חדלה לחכות שיחזרו, את המלנכולית ואת האופטימית. בין הנשים שוררים יחסי רעות לצד חיכוכים הנובעים מאגו. בעיות עסקיות וביורוקרטיות צצות חדשות לבקרים, והדרדרות רפואית היא בלתי נמנעת, אבל כי שאומרת אחת מהן, "אנחנו כבר לא צעירות, והאמנות שלנו היא הדבר היחיד שיש לנו". השנה היא, כאמור, 1937, וברוחו של היטלר מוטלות עליהן ועל קהלן מגבלות, אבל הן מסתגלות.

"הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" הוא סיפור משעשע ונוגע ללב, שיכול להקרא כסיפורן הפרטי המהנה והמרגש של חברותיו. אבל הספר הוא בו זמנית מחווה מרשימה לעולם התיאטרון היידי ולתרבות היהודית של בוקובינה ושל מזרח אירופה בשנים שלפני המלחמה שניפצה הכל. נפגוש בתוך העלילה את אברהם גולדפאדן, אבי התיאטרון היידי, ששמו כנראה אינו מוכר לקהל שמחוץ לחוגי התיאטרון, אך "שני קונילמל" שלו מוכר היטב. הקברט, בניצוחו של הרמן, עושה הסבה חלקית מן התמונות ההיסטורית למופע מוסיקלי משירי איציק מאנגר, יליד צ'רנוביץ. בקולנוע מופיעה מולי פיקון, שחקנית יידיש אמריקאית, שהוריה היגרו ממזרח אירופה, ובאולמות מקומיים נהנות חברות הקברט מהופעה של להקת "ליליפוט", המורכבת מבני משפחת אוביץ קטני הקומה. הספר אף מציב יד זכרון לקהילות היהודיות בערים בהן מבקר הקברט, ביניהן קולומיאה ויידינץ. הספר נקרא בחיוך ובהנאה מרובה, אם כי אי אפשר שלא להרהר כל העת באשר לגורל הצפוי לדמויות הססגוניות המופיעות בו.

ירמי פינקוס מיטיב לתאר את הדמויות השונות, את אופיין ואת סגנונן, מדייק בגינוני התקופה, ומציג חברה תוססת ומלאת חיים. איוריו, המלווים את העלילה, תורמים אף הם לאופיו המלבב של הספר.

ספר מענג ומומלץ.

עם עובד

2008