.jpg)
"אני מקווה שאהבתי אל הסניורה תדביק אחרים", כותב יצחק גורמזאנו גורן במבוא לספר. דמותה של דונה גרסיה נשיא, כפי שהיא עולה מן העובדות ההיסטוריות ומן ההשלמות פרי רוחו של הסופר, אכן מלהיבה ומעוררת השתאות. אשה שלא הניחה לנשיותה וליהדותה המוסתרת להוות מכשול בפני התפתחותה האישית ובפני פעילותה העסקית והציבורית; שניהלה עסקים חובקי עולם, ובמקביל היתה פעילה ברשת מחתרתית שהבריחה מפורטוגל אנוסים שצל האינקויזיציה ריחף מעליהם; שחזתה את הבית היהודי לעם היהודי בארץ ישראל, חכרה אדמות בטבריה ויישבה עליהן יהודים. במבוא לספר טוען הסופר כי למרות אישיותה המרשימה והישגיה הושכחה, משום שהיתה אשה ומשום שהיתה ספרדיה. אלי אשד, במאמר מעניין, מפריך את טענתו זו, ואני נוטה לקבל את טיעוניו. אין בכך מכדי לפגום בהנאתי מן הספר.
"השקר הקדוש", הראשון מארבעה שעוסק בדמותה של דונה גרסיה, מתרחש בשנה לאחר שהתאלמנה מבעלה, שהיה גם דודה, פרנסיסקו מנדש, שעשה את הונו המפליג מסחר בכסף ובתבלינים. ככל הנראה ירשה האלמנה הצעירה – רק בת עשרים ושש – את מקומו בראש האימפריה. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם אם אמנם היה מדובר במינוי רשמי, והסופר מסביר באחרית דבר מנומקת מדוע בחר בדעה הסבורה שאכן כך ארע. משפחתה של דונה גרסיה נמנתה עם המגורשים מספרד, אך גם בפורטוגל לא ידעו מנוח. המרת הדת נכפתה עליהם באמצעי טרור של ממש, מבלי לאפשר להם לבחור בגלות, ולמרות הבטחת המלך לא לבדוק בציציותיהם הם חיו תחת חשד מתמיד, וקיימו מנהגים מסורתיים בסתר תוך סיכון חייהם. במלאת שנת האבל על פרנסיסקו התבשרה אלמנתו כי המלך, בחסדו כי רב, החליט לאמץ את בתה, מן הסתם על מנת לשים את ידו על הרכוש הרב שירשה מאביה. באותה תקופה הזמין המלך את האינקויזיציה לארצו, והאדמה החלה לבעור תחת רגליה של דונה גרסיה. היא הצליחה להעביר את משפחתה ואת עסקיה לאנטוורפן, ו"השקר הקדוש" הוא היומן (המדומיין) שהיא כותבת על סיפון הספינה המתרחקת מפורטוגל, סיכום של עשרים ושבע שנות חייה.
הספר כתוב בלהט ובחיות רבה, משלב יפה עובדות עם השלמות פרי הדמיון, ומעשיר בידע על תקופתו. אקרא בהחלט גם את שלושת הספרים האחרים אודות הגבירה.
בהזדמנות זו אחזור ואמליץ על ספרו של גורמזאנו גורן, "קיץ אלכסנדרוני".
הקיבוץ המאוחד
2010
סקירות ספרים 