ירושה, יהודיה זקנה שניחנה בחוש שישי, נענית לקול המורה לה לחטוף ילדה בת שנתיים מבית הוריה בברלין. בעשרים השנים הבאות עד מותה, ירושה תגדל את הילדה, שלה היא תבחר את השם יונה, בבדידות היערות, ותלמד אותה לשרוד כשהיא הופכת לאחת עם הטבע ומתרחקת מחברת בני אדם כמפני אש. יונה, שנהרתה מתוך תשוקה שעורר באביה נאום של היטלר, תעשה שימוש בחינוך המיוחד שהוענק לה כדי לסייע ליהודים נרדפים שיבקשו להסתתר ביערות. כדי שלא נחוש אי נוחות מן הליהוק של בתו של נאצי נלהב בתפקיד מצילת החיים של קורבנותיו, מספקת לה הסופרת לקראת סיום פרט ביוגרפי ש"יצדיק" את פעילותה, ויבהיר את הקול שהנחה את ירושה.
הערכתי את ספרה הראשון של קריסטין הרמל שתורגם לעברית, "המתיקות שבשכחה", משום שהיה בו שילוב מוצלח של נושאים בני זמננו עם חשיפת סודות משפחתיים מתקופת השואה, מבלי לגלוש לקלישאות למרות סכריניות קלה. "סודות בית השמפניה", הספר הנוסף שקראתי משלה, לא שמר על הרמה, ונפל ללא הרף לתוך מלכודות פלקטיות, אך הערכתי את ההיבטים מבוססי ההיסטוריה שלו. "יער הכוכבים הנמוגים", לטעמי, טוב פחות משניהם. בשורה הראשונה של הסיפור נמצאת יונה, שעושה ללא בעיה מעבר מבדידות מוחלטת לחיי חברה מלאים, דבר שקשה עד מאוד להאמין בו, והאוהבת-לא-אוהבת שלה כלפי גבר זה או אחר תופס נפח לא פרופורציוני לעומת הסיפור המעניין הרבה יותר, שעל המחקר שערכה לקראתו הסופרת מספרת באחרית דבר. קורותיהם של האחים ביילסקי, ושל אלף ומאתים היהודים שניצלו איתם, היוו השראה לספר, אבל כאן הם די מתמסמסים אל תוך הסיפור הרומנטי.
אולי יש מקום לברך על ספרים כגון זה, המסבים את תשומת הלב אל ארועים היסטוריים, גם אם הם עוטפים אותם בעלילה רומן-רומנטית קלושה כתובה בחיפזון כלשהו (קריסטין הרמל מפרסמת בממוצע ספר בשנה). אני עצמי מעדיפה ספרים ממוקדים ומדויקים יותר דוגמת "האחים בילסקי" של פיטר דאפי, שנצמד להיסטוריה ללא קישוטים בדויים ועדיין מספר סיפור פרוזאי מרתק.
The Forest of Vanishing Stars – Kristin Harmel
הכורסא
2023 (2021)
תרגום מאנגלית: ניצה פלד
סקירות ספרים 