תשעה ימים / טוני ג'ורדן

d798d795d7a0d799-d792d7b3d795d7a8d793d79f-d7aad7a9d7a2d794-d799d79ed799d79d

זהו ספרה השני של טוני ג'ורדן האוסטרלית המתורגם לעברית. נהניתי מאוד לקרוא את הראשון, "רומן עם מספרים", שתיאר ברגישות ובהומור את חייה של אשה צעירה העוסקת באובססיביות בספירה של כל מה שסביבה, וציפיתי לחוויה טובה לא פחות עם "תשעה ימים". לא התאכזבתי.

"תשעה ימים" שאב את השראתו מן הצילום של הכריכה: זוג צעיר ברגעי הפרידה לפני צאתו של הבחור למלחמה. הזוג שבתמונה אלמוני, וגורלו אינו ידוע, ולפיכך הספר בדיוני ואינו קשור ישירות לדמויות המצולמות. הספר סובב ישירות ובעקיפין סביב ג'ק וקוני, שני צעירים שהתגוררו בשכנות, אבל "גילו" זה את זה כבוגרים, ונרקם ביניהם סיפור אהבה ממש עם פרוץ מלחמת העולם השניה. הספר מסופר מפי תשע דמויות, כל אחת מהן מתארת יום משמעותי בחייה. הימים המתוארים אינם מתרחשים בהכרח באותה תקופה (חלקם מתרחשים בימינו, ומסופרים מפי הדור הבא), וג'ק וקוני אינם מוזכרים במפורש בכולם, אבל למרות שעל פניו הספר "מפוזר", בפועל הוא יוצר תמונה מלאה וחיה של קורות משפחת וסטויי.

זוהי יצירה שאפתנית. למרות שלכאורה המסגרת הסיפורית מוגבלת לסיפורו של הזוג, למרות המסגרת המצומצמת יחסית (236 עמודים), ולמרות ריבוי הדמויות, הסופרת מצליחה לאפיין כל דמות במדוקדק. ויותר מזה, לגבי שתיים מהן – האחים התאומים של קוני – היא לא מסתפקת באפיון נקודתי, אלא מצליחה להציג באופן משכנע לגמרי את התפתחותן עם השנים. יותר מכל התרשמתי מהדרך בה כל סיפור שופך אור חדש על הדמויות שכבר הציגו את עצמן, שהרי שום דבר בחיים אינו חד-מימדי או שחור-לבן, והספר הוא לכן רב-מימדי ושופע גוונים.

בשורה התחתונה: ספר מרגש, כתוב בכשרון רב, ומומלץ ביותר.

Nine Days – Toni Jordan

הוצאת כתר

2013

תרגום מאנגלית: איריס ברעם

רומן עם מספרים / טוני ג'ורדן

930238

ספולרים רבים בגוף הסקירה, בעיקר לקראת הסיום!

בחרתי לקרוא את הספר הזה מסיבות לא עניניות במיוחד: אני אוהבת מספרים, ואני מתענינת בספרות אוסטרלית. לשמחתי התברר שבחרתי מבלי משים ספר טוב.

גרייס, רווקה בת 35, חייבת לספור ולמדוד ולשקול כל דבר – את האותיות בשמות אנשים, את מספר האפונים שהיא אוכלת בארוחה, את הצעדים מביתה אל בית הקפה. שגרת חייה קבועה ומדודה אף היא: השכמה ב-5:55, יציאה מהמיטה 5 דקות אחר-כך. אותה ארוחת בוקר בכל יום, ארוחת הערב בכל ערב ידועה מראש. מספר הנגיסות שהיא נוגסת בפרוסת עוגה נקבע על פי מספר גרגירי הפרג המפוזרים עליה. ביום ראשון ב-20:00 בדיוק מתקשרת אליה אמה. 20 דקות אחר-כך מתקשרת אחותה. יציאה מהשגרה, או החמצת ספירה כלשהי, מותירות אותה אבודה ומבולבלת במרחב ובזמן. גרייס מתארת את מצבה כעובדה נורמלית. למרות פיקחותה ושנינותה היא לא מודעת לסבל שגורמת לה אובססית המספרים.

האובססיה נגרמה ככל הנראה ע"י טראומה בילדותה. אותה טראומה גרמה לה שנים אחר-כך להתמוטטות עצבים, ובעקבותיה לאובדן עבודתה כמורה בבית ספר יסודי. כשהספר נפתח גרייס מובטלת כבר זמן ממושך, וחיה מקצבת נכות.

הכל משתנה כשנכנס לחייה שיימוס, והשניים מתאהבים. שיימוס הוא בחור חביב, מוכן להשקיע בקשר הזוגי, ומעודד אותה לפנות לטיפול בבעית המספרים. גרייס פונה לפסיכיאטר ולמומחית לטיפול קוגניטיבי. כולם מאוד חיוביים ומשקיעים בה, אבל במפתיע במקביל להשתחררות שלה מן המספרים היא הופכת פחות מרוצה. חלק מן האשמה היא בכדורים שהיא נוטלת, שמטשטשים את חדות המחשבה שלה. אבל זו לא רק בעיה של כדורים: הספירה היא חלק מאישיותה, ודיכויה פירושו בעצם הפיכתה של גרייס למישהי אחרת.

עד כאן הספר היה חביב וקריא, מעשיר בידע על האובססיה, ואפילו מצחיק לעתים. בשלב הזה הוא הופך ליותר מזה. הוא נושא מסר חכם על השלמה עם מי שאנחנו, ועל הדרכים למצוא את מקומנו בחברה עם היחוד של כל אחד מאתנו.

זהירות, ספוילרים: גרייס מפסיקה את הטיפול, נפרדת משיימוס, מחליפה בית קפה (ומגלה שהצעד ה"נועז" הזה אפשרי ואפילו מהווה שיפור). בתקופת הטיפול עזר לה שיימוס לארגן את ביתה ואת חייה ללא מספרים, מעשה שנראה חכם לזמנו אבל בדיעבד התברר שהכניס אותה ללחץ. כעת היא מחזירה את המספרים לחייה, ומצליחה לשלב אותם במהלך חיים הגיוני יותר, כולל מציאת פתרון לשאלת התעסוקה והפרנסה. כשחייה מתייצבים מתפנה מקום גם לאהבה. סוף ספוילרים

מאוד נהניתי לקרוא את הספר. למרות הנושא העצוב הוא מצחיק לעתים. גרייס היא דמות שקל מאוד לחבב, ולכן קל להכנס אל הספר ולזרום עם הסיפור. וכאמור, יש בו מסר שראוי להרהר בו ולאמצו.

Addition – Toni Jordan

הוצאת כנרת זמורה ביתן

2010

תרגום מאנגלית: קטיה דנוביץ'