זרע-רע / מרגרט אטווד

994032

פליקס פיליפס מנהל פסטיבל תיאטרון. הוא שקוע ראשו ורובו בעבודתו, גם משום שהיא חייו, וגם כדי להתגבר על מותן של אשתו נדיה, שנפטרה בעת לידה, ושל בתו מירנדה, שנפטרה מדלקת קרום המוח בהיותה בת שלוש. פליקס מנהיג את שחקניו ביד רמה, ושופע רעיונות יצירתיים בעזרתם הוא מבקש להעלות הפקה בלתי נשכחת של מחזהו של שייקספיר, "הסערה". בעוד הוא עוסק בבימוי, עוזרו טוני מצליח להביא לפיטוריו, ומתמנה למנהל תחתיו. פליקס מחליט לפתוח דף חדש בחייו: הוא שוכר, תחת השם הבדוי דוכס, בית מוזנח הרחק ממקום ישוב, ולאחר תשע שנות התבודדות הוא מציע את עצמו כמנהל תכנית "אוריינות באמצעות ספרות" במתקן הכליאה של המחוז. בכלא הוא בונה תכנית לימודית שבמסגרתה מעלים האסירים את מחזותיו של שייקספיר. בשנה הרביעית נודע לו שטוני, שבינתים התמנה לשר התרבות, יבוא לביקור בכלא ויצפה בהצגה. הגיעה שעתה של הנקמה שייחל לה כל השנים.

מרגרט אטווד התבקשה, יחד עם סופרים נוספים, לספר מחדש את שייקספיר במסגרת פרויקט Hogarth Shakespeare. ספרה הוא חגיגה מסחררת, שבה "הסערה" משתקפת בשלל וריאציות קליידוסקופיות. כל פרט בעלילה מהדהד את המחזה באופנים שונים; החל בפרטים הטריוויאלים כמו שמות הגיבורים – מירנדה היא בתו של פליקס וגם בתו של פרוספרו, שמו הבדוי של פליקס, דוכס, הוא תוארו של פרוספרו, טוני הוא בן דמותו של אנטוניו, אחיו הבוגדני של הדוכס; עבור בעובדה שהמחזה מועלה פעמיים במהלך התקופה המתוארת בספר, ובביצוע הנקמה בדרך החופפת למחזה; עבור ברוחה של הילדה המתה המתלווה אל פליקס, המשתלבת בשדים וברוחות הנוטלים חלק פעיל בעלילת "הסערה"; וכלה במה שהוא בעיני שיאו של הספר – נסיונותיהם של האסירים, במטלת סיום התכנית, לתאר מה ארע לגיבורי המחזה בסיומו. כל אחד מתיאוריהם מציע פרשנות מרתקת לדמויות ולסיפור, וריבוי הפנים שהם מוצאים ביצירתו של שייקספיר הוא מחווה של כבוד למחזאי.

מכיוון שמתחת לשמו של הספר בעברית מצוין "הסערה בלבוש חדש", רעננתי את זכרוני בפרטים כדי להגיע מוכנה. כשהגעתי לסיום הספר מצאתי שהסופרת, או ההוצאה, צירפו תקציר של המחזה, אולי כדאי להתחיל את הקריאה ממנו. ואולי אין צורך, משום שגיבורי "זרע-רע", שהוא כינויו של קליבן, שבים ודנים במחזה, וגם מי שאינו מכיר אותו כלל מתוודע אליו בהדרגה מבעד לעיניה החכמות של אטווד.

פליקס הוא אדם דווי, שייקספיר הוא מחזאי רציני, ומרגרט אטווד היא סופרת מעמיקה, אבל כובד הראש המתבקש מן הצירוף הזה שזור שנינות והומור. המטלה הראשונה שמטיל פליקס על תלמידיו האסירים, אם לתת דוגמא מצחיקה אחת, היא לאתר את כל הקללות במחזה, ומכאן ואילך נאסר עליהם להשמיע קללות אחרות גם בשיחות חולין. דמיינו את העבריינים הקשוחים פונים זה לזה בכינויים דוגמת "גרון בן-בושת, רעשן מחציף, פיסת כינמת, ייקח השד את כל אצבעותיך".

בזמן שקראתי את הספר בהנאה גדולה, היה נדמה לי שאני מרגישה בין השורות את ההנאה שחשה הסופרת בעת כתיבתו. לכן חייכתי לעצמי כשהגעתי לפרק התודות, ומצאתי שהוא נפתח במלים "העבודה על ספר זה היתה תענוג גדול". מרגרט אטווד היא, בעיני, מגדולות הסופרים בימינו, וספר זה עומד בכבוד ברף הגבוה שקבעה בספריה הקודמים. מיכל אלפון תרגמה יפה, והספר מומלץ מאוד.

Hag-Seed – Margaret Atwood

חרגול ומודן

2019 (2016)

תרגום מאנגלית: מיכל אלפון

מודעות פרסומת

הסערה / רומן גארי

10020610

"הסערה" הוא קובץ של שבעה סיפורים: חמישה מהם נכתבו ופורסמו כסיפורים בפני עצמם, ושניים הם בעצם טיוטות לספר באורך מלא: "עד כלות הנשימה" הוא הגרעין ממנו צמח "כלב לבן", והספר שצמח מ"היווני" אינו מוכר לי – או שלא נכתב או שלא תורגם.

רומן גארי הוא בעבורי יותר מסופר. הוא השפיע על תפיסת עולמי, וההתפעמות שלי ממנו שומרת על רעננות ועל חיות גם בקריאות חוזרות. בסיפורים שב"הסערה" אני מוצאת במנות קטנות את מה שניתן ברוחב יד וברוחב לב בספריו. אני מתקשה לנסח המלצה על הספר דווקא משום שהוא משפיע עלי ביותר ממימד אחד.

הסיפור הראשון, שעל שמו נקרא הספר, הוא המוקדם ביותר. הוא נכתב בשנות ה-30, לפני מלחמת העולם השניה שהשפיעה על עיצובו של גארי כסופר וכאדם ועל נושאי כתיבתו. אולי משום כך הסיפור שונה במבנהו מיצירותיו האחרות. השוני הבולט הוא בטוויסט הטרגי שבסופו, שמשהו מסוגו ניתן למצוא רק באחד מספריו, "ליידי L" (כשאני אומרת "אחד מספריו", הכוונה כמובן רק לספרים שתורגמו לעברית – בערך שליש מכלל יצירתו). לדעתי, גארי לא נזקק ל"טריק" מזן הטוויסטים משני העלילה, ואכן בסיפורים ובספרים האחרים גם אם מופיעים טוויסטים הם צנועים יותר, ונוטים אל צד החמלה.

להתנסויותיו של גארי כטייס במלחמת העולם השניה היתה השפעה עמוקה על יצירתו. הוא הירבה לכתוב על הטפשות והרוע שבמלחמות מצד אחד ועל אחוות הלוחמים וגבורתם מצד שני. ארבעה מהסיפורים בספר מושפעים מן המלחמה: "אישה קטנה אחת", "גיאוגרפיה אנושית", "סרג'נט גנמה", ו"עשר שנים אחרי או הסיפור העתיק בעולם". בראשון יש גם כמה מן האלמנטים ה"אקולוגים" המאפיינים את ספרו "שורשי השמיים".

אילו היתה לי השפעה על בחירת ספרים לתרגום, הייתי ממליצה מאוד לתרגם קודם את הרומנים שלו, ורק אחר-כך ספרי אוסף מן הסוג הזה. גארי ראוי להיכרות במלוא רוחב היריעה שלו.

למרות שאני אוהבת את הספר, ולמרות שיש סיכוי סביר שגם מי שלא מכיר את גארי יאהב אותו, לא אמליץ עליו למי שעדיין לא קרא כמה מספריו. הספר מתאים יותר לחוקרי ספרות, או לאוהבי גארי שישמחו לקבל אותו גם במנות קטנות.

L`orage – Romain Gary

הוצאת בבל

2010 (2005)

תרגום מצרפתית: שירלי אלקלעי