תספורת והרפתקאות אחרות / רינג לרדנר

129800000277b

"תספורת והרפתקאות אחרות" מכיל שישה סיפורים פרי עטו של רינג לרדנר, עתונאי וסופר בן תקופתם של פיצ'רלד והמינגווי. בשפה פשוטה – אך לא ירודה – ובמונולוגים ודיאלוגים רזים, כמעט דיווחיים – אך מבלי לוותר על הסיפוריות – לרדנר לוכד את רוח התקופה, ומציג דמויות מן החיים, אירוניות, לא נחמדות (למעט בסיפור האחרון), שנונות, אמינות ובלתי מצטעצעות.

בסיפור הראשון, "יום עם קונרד", מסופר על איש תיאטרון בעל שם, שעוזרו האישי מזה שנים, אדם בשם פלנט, מת. במהלך היום המתואר בסיפור קונרד מרמה את אשתו ואת המאהבת שלו, רודה בעוזר החדש, גונב רעיון למחזה, מוטרד ממעמדו החברתי, נסחט ומתפטם. כדי לעמוד על אופיו די לצטט משפט אחד המובא בסיומה של פיסקה בה קונרד מתכנן את יומו: "ודרך אגב, אסור לו לשכוח את הלוויתו של פלנט היום אחר הצהרים". הסיפור הסאטירי הזה משקף את עולם הבידור של התקופה, שנות העשרים של המאה הקודמת, דקה לפני פרוץ הקולנוע.

שני הסיפורים הבאים, "שלושה מלכים וזוג" ו"ריפוי במים", מסופרים שניהם בגוף ראשון מפי אותו אדם, המבקש להפטר מגיסתו ומבן-זוגה שהתעלקו עליו. אין דמויות חיוביות בסיפור: המספר אגואיסט, אשתו קלת דעת, גיסתו טפילה ובן-זוגה שקרן, אבל נדמה שרק המספר רואה נכוחה את המצב, וכשנסיונותיו להפטר מן השניים ביושר עולים בתוהו, הוא אינו בוחל במניפולציות. הציניות של המספר שופעת, ולמרות אמירותיו הפסימיות על זוגיות הסיפורים פשוט מצחיקים.

הסיפור הרביעי, "תספורת", קודר יותר, מעין החטא ועונשו, כשהמספר בעצם אינו מודע לא לחטא ולא לעונש. גם בסיפור הזה, כמו באחרים, הסופר משחק על הפער שבין התמימות והנייטרליות – האמיתיות או המדומות – של המספר, לרשעות ולהעדר המצפון של הדמויות המתוארות בסיפורו.

"אלוף" מספר על מתאגרף, שהיה מרושע כנער – בסצנה הפותחת הוא בועט באחיו הנכה – ונותר נוכל גם כשהתפרסם. כמו בסיפור הראשון, גם כאן תופס הסופר באמצעות דמות אחת עולם שלם, במקרה הזה אחורי הקלעים של האגרוף התחרותי.

הסיפור האחרון, "חתונת הזהב", שונה מקודמיו. המספר הוא גבר מזדקן, שיוצא עם אשתו מזה חמישים שנה לירח דבש שני. במקום בו הם נופשים נמצאים גם ארוסה לשעבר של האשה ואשתו. המפגש מעלה את התהיה "מה היה אילו", אבל זה אינו סיפור של חשבון נפש, אלא בעיקר הצצה מרנינה אל הזוגיות הנוחה של בעל ואשה אחרי חמישים שנים של יחד.

אפשר לקרוא את הספרים ללא רקע על הסופר, וליהנות מהם כעומדים בפני עצמם. אפשר, וכדאי, להרחיב את החוויה, ולקרוא את אחרית הדבר מאת דן תמיר, בה הוא עומד על ההקשרים החברתיים והתקופתיים שבסיפורים, וכן את דברי הסיום של אוריאל קון, המרחיב על חשיבותו של לרדנר ועל סגנונו.

בשורה התחתונה: אשמח לקרוא סיפורים נוספים פרי עטו

Haircut & Other Adventures – Ring Lardner

תשע נשמות

2017 (1916 – 1926)

תרגום מאנגלית: יהונתן דיין

מודעות פרסומת

טרנזיט / אנה זגרס

d798d7a8d7a0d796d799d798-d790d7a0d794-d796d792d7a8d798-d79bd7a8d799d79bd7aa-d794d7a1d7a4d7a8

אנה זגרס, יהודיה וקומוניסטית, היתה סופרת מוערכת בגרמניה החל משנות ה-20. עם עלית הנאצים לשלטון ספריה נאסרו לקריאה והועלו באש. ב-1933, אחרי תקופת מעצר קצרה אצל הגסטפו, הצליחה להמלט לצרפת, והשתלבה בקהילת הגולים הגרמנים (במאמר מוסגר, לנושא הגולים הללו אני ממליצה מאוד על ספרו של ליון פויכטונגר, "גלות"). עם כיבוש פריז נמלטה אנה עם משפחתה למרסיי, ומשם עלה בידם להפליג למכסיקו. הספר "טרנזיט" מתרחש במרסיי, בקרב אלפי הבורחים הנואשים המבקשים לעזוב את אירופה. זה אינו ספר אוטוביוגרפי, אבל הוא מן הסתם מבוסס על החוויות שחוותה הסופרת.

גיבור הספר הוא גבר צעיר שנמלט ממחנה ריכוז בגרמניה והגיע לצרפת. בצרפת נכלא בשל היותו גרמני, ושימש ככוח עזר לצבא הצרפתי. עם פלישת הגרמנים לצרפת נאלץ לברוח שוב: אילו היה נתפס על ידי בני ארצו, היה מוצא להורג. הוא מצטרף להמונים הנוהרים דרומה. במרסיי הוא מאמץ את זהותו של סופר שהתאבד, מתאהב באשתו, ומעביר את ימיו בין קונסוליות ומשרדי נסיעות, כמו כל הבורחים הצובאים על הנמל בתקווה להשיג מקום על אחת הספינות.

אנה זגרס מיטיבה להמחיש את אוירת הפחד והיאוש והמחנק. גיבור הספר לא באמת רוצה לעזוב. משהו בו מתקומם נגד הצורך לברוח, והאמביוולנטיות הזו מאפיינת לא רק אותו. אנשים, בעיצומו של מירוץ מטורף אחרי ויזות ואישורים אחרים, מתקשים עם הקריעה מעברם ומאהוביהם. בתוך הכאב הזה הם נקלעים אל תוך ביורוקרטיה, שבאבסורד שלה מזכירה את שווייק ואת מלכוד 22: הם נדרשים להשיג ויזה למדינת היעד, אישורי מעבר בכל הארצות שבהן יעברו בדרך לשם וכרטיס נסיעה. וכאילו באלה לא די, הם חייבים להשיג גם אשרת יציאה ממרסיי, שבעצם להוטה להפטר מהם. בהעדר הוכחות שהם באמת מנסים להשיג את כל האישורים הללו, אסור להם לשהות בעיר, והם נופלים קורבן לרדיפות המשטרה המקומית. ואם במקרה התהליך הזה – או שילוב התהליכים הללו – נראה לכם לא מספיק מסובך, קחו בחשבון שלכל אישור יש תוקף מוגבל, ובעוד אדם מתרוצץ להשיג אשרה אחת, פג תוקפה של האחרת, ומירוץ העכברים במבוך האכזרי נמשך.

"טרנזיט" הוא ספר דחוס, מעיק. בערך במחציתו בחרתי לקחת ממנו הפוגה למספר שעות, לנשום לרווחה ולהתאושש מן המועקה. זו אינה אמירה לגנותו, להפך. הוא עד כדי כך אמין ומוחשי.

זהו הספר השלישי של אנה זגרס שמתורגם לעברית. קדמו לו "הצלב השביעי" (ראה אור במקור ב-1942) ו"טיול הנערות המתות" (1943) – שניהם עוסקים במוראות אותם ימים, ושניהם מומלצים בחום. "טרנזיט" פורסם לראשונה ב-1944.

Transit / Anna Seghers

הוצאת ידיעות ספרים

2013 (1944)

תרגום מגרמנית: דן תמיר