פְרֵיָה משבעת האיים / ג'וזף קונרד

פריה משבעת האיים

עם צאתו לאור של תרגום מחודש לספרו של ג'וזף קונרד ("פְרֵיָה של שבעת האיים", הוצאת לוקוס, בתרגומו של יהונתן דיין) נזכרתי שבהישג ידי נמצא הספר בתרגום הישן, ומשום מה עדיין לא קראתי אותו. תרגומו של יצחק למדן משנת 1932 אמנם ארכאי במקצת, פה ושם משובצות בו מלים שנאלצתי לחפש במילון (וגו'זף קונרד עבר עיברות ליוסף), אבל הוא שוטף, נהיר, ומעביר יפה את רוח הספר.

הסיפור שכיח למדי: שני גברים מאוהבים באשה צעירה. פְרֵיָה היא בתו של נלסון, ספן דֶני מזדקן, שהשתקע באיי האוקינוס השקט, נטע זר באזור שנשלט על ידי הולנד. אחד מאוהביה של פְרֵיָה הוא צעיר בעל ספינה, שחולם להפוך את ספינתו לביתם. האוהב השני הוא הולנדי נרגן, בעליה של ספינת תותחים, שמכוח סמכותו מטיל אימה על נלסון. לבה של פְרֵיָה נתון לצעיר, אך היא מבקשת להמתין עד שתגיע לגיל עשרים ואחת בטרם תעזוב את בית אביה. קנאתו של ההולנדי מאיימת לשבש את תכניותיהם.

כתיבתו המדויקת והמלבבת של קונרד הופכת סיפור שכיח ליצירה יחודית. קונרד מיטיב לאפיין את דמויותיו, ומפיח חיים בהתנהלותן הן כלפי חוץ והן במעמקי לבם ומחשבותיהם. תיאוריו מציאותיים מאוד, גם אלה של האוקינוס והטבע וגם אלה של התגלגלות העלילה. גיבוריו הם אנשים בשר ודם, על חולשותיהם ועל טעויותיהם, וקל מאוד להזדהות אתם ולהתרגש אתם.

מאוד נהניתי לקרוא את הספר, ואני ממליצה עליו.

לקינוח, הנה המשפטים הראשונים בספר בשני התרגומים ובמקור:

יצחק למדן: באחד הימים – היום הלז היה לפני שנים רבות – קבלתי מכתב ארוך ומפורט מאת ידיד ישן וחבר-למסע אשר חצה יחד אתי את מימי חצי-הכדור המזרחי. הוא נשאר שם, אבל חדל מנסיעותיו וכאדם בא בימים קבע שם את מקום מגוריו. אני תארתיו לי בדמיוני כאדם מסורבל-בשר ובעל-ביתי, היינו: נתון באותו גורל הבא על כולנו זולת אלה המסתלקים בנעוריהם לעולם האמת באשר אהובי האלים הם.

יהונתן דיין: יום אחד – שנים רבות חלפו מאז – קיבלתי מכתב ארוך ודברני מחבר ותיק ושותף לנדודים באוקינוס המזרחי. הוא עדיין חי באזור ההוא, אך בינתים השתקע שם והגיע לגיל העמידה. ציירתי לי אותו בעיני רוחי – גזרתו עבה ואורח חייו מיושב וביתי. בקצרה, הוא הובס בידי הגורל המצפה לכולנו, חוץ מאהובי האלים הנקטפים באבם.

One day–and that day was many years ago now–I received a long, chatty letter from one of my old chums and fellow wanderers in Eastern waters. He was still out there, but settled down, and middle-aged; I imagined him–grown portly in figure and domestic in his habits; in short, overtaken by the fate common to all except to those who, being specially beloved by the gods, get knocked on the head early.

Freya of the Seven Isles – Joseph Conrad

הוצאת אמנות

1932 (1912)

תרגום מאנגלית: יצחק למדן

מודעות פרסומת

האדיוטים – אנרכיסט / ג'וזף קונרד

64

הספר מכיל שני סיפורים מאת ג'וזף קונרד, הידוע בעיקר כמחברו של "לב המאפליה" (תורגם גם כ"לב האפלה"). "האדיוטים" משנת 1896 הוא הסיפור הראשון של קונרד שנדפס. "אנרכיסט" מאוחר יותר, משנת 1905.

לא התרשמתי במיוחד מ"האדיוטים". ליתר בטחון, כדי לוודא שלא העייפות שלי הסתירה ממני את מעלותיו, קראתי אותו שוב יום אחר-כך. הוא לא רע, אבל גם לא מושלם. מצאתי בו צדדים מעניינים, אבל יש בו כשלים מבניים. לסיפור צורפה אחרית דבר מאת המתרגם, רוני אמיר, ובה נכתב בין השאר כך (ציטוט קטוע): "הסיפור אמנם לוקה בחסר במבנה ובשרשור העלילה… עם זאת אין ספק ש"האדיוטים" מציע מבט מאלף אל סדנת היצירה של סופר גדול בהתהוות". לומר את האמת, אין לי ענין רב בחקר התפתחות היצירה הספרותית של כל סופר שהוא. אני שואפת לקרוא את המיטב, ליהנות מן היצירה המושלמת, לא מיצירות ראשוניות. מסתבר ש" קונרד עצמו התנער ממנו במידת מה בפתח דבר קצר שכתב לקובץ סיפוריו הראשון (1898)".

"האדיוטים" מתאר זוג איכרים צעירים, שלקחו על עצמם במרץ וברצון את העבודה בחוות הורי הבעל. חייהם התפוררו כשנולדו להם ילדים רפי שכל, או בלשון הבלתי תקינה פוליטית של אותו זמן – אדיוטים. זהו סיפור אפל של התדרדרות מכאב לאימה ולסוף טרגי.

נהניתי מתיאוריו של קונרד את הנוף ואת גיבורי הסיפור. הנה דוגמא לדרך בה הוא מתאר את האיכרים: "בדומה לאדמה שהם אדוניה ומשרתיה, על גברים אלה, שמילתם ומבטם לעולם אינם חפוזים, שאינם מפגינים בעירה פנימית, נשאלת בסופו של דבר השאלה מה מקנן בליבת קיומם ובליבת אדמתם: להט, אלימות, כוח עלום ונורא – או שום דבר מלבד גוש מוצק, מסה פוריה ודוממת, קרה ונטולת רגש, הנכונה להוליד יבול המקיים חיים או גוזר מיתה".

"אנרכיסט" הוא סיפור טוב בעיני. הוא קוהרנטי, עטוף יפה בסיפור מסגרת המציג את הדמות המספרת, זורם היטב אל הסיפור המרכזי. יש בו כמה אמירות מעניינות, ציניות לא מוסתרת, ומוטיב מרכזי – הנאיביות – השזור בו. הוא מספר על צייד פרפרים ששוהה באי שבבעלות חברת בשר, שם הוא פוגש את מי שמנהל המפעל מכנה "אנרכיסט" ושומע את סיפורו, כיצד בשל ארוע שכרות חד-פעמי השתנו חייו לבלי הכר. גם לסיפור זה מצורפת אחרית דבר מאת המתרגמת ניצה פלד.

משעשע אותי למצוא ביצירות ישנות משפטים המתיחסים לתקופתם כמודרנית, ועדיין הם מתאימים להפליא גם לימינו. לדוגמא, "דווקא משום שגם אני רוחש רגשי חיבה לבני אדם, מצערת אותי שיטת הפרסום המודרנית. עם כל הראיות שזו מציגה ליזמות, לכושר המצאה, לעזות מצח ולתושיה של אינדיבידואלים מסוימים, הרי שהיא מוכיחה לדעתי את שכיחותה הרחבה של הצורה המנטלית הבזויה הקרויה נאיביות".

ג'וזף קונרד הוא סופר מורכב ומעניין, ובמאזן שיקולי הבעד והנגד של הספר הזה אני בהחלט נוטה לבעד.

The Idiots – An Anarchist – Joseph Conrad

נהר ספרים

2014 (1896 / 1905)

תרגום מאנגלית: רוני אמיר (האדיוטים), ניצה פלד (אנרכיסט)