שריקה באפלה / אמה הילי

36200060001b

לאנה בת החמש-עשרה ואמה ג'ן יוצאות יחדיו לחופשת ציור. מזה זמן רב ג'ן חשה שהיא מאבדת את בתה, שנוהגת לפצוע את עצמה ואף ניסתה להתאבד. תקוותה שהחופשה המשותפת תקרב ביניהן מתנפצת כשלאנה נעלמת. אחרי ארבעה ימי חרדה היא נמצאת פצועה ומיובשת, ובמענה לשאלות היא טוענת שטעתה בדרך ואינה זוכרת דבר ממה שארע לה. "שריקה באפלה" מתמקד בדמותה של ג'ן, המנסה לפענח מה עבר על בתה.

לספר יש פוטנציאל למצוא מסילות אל לבם של הורים, גם אם אינם מתמודדים עם קשיים כמו אלה שמציבה לאנה. ההתלבטות המתמדת בין כיבוד הפרטיות של הילד לחטטנות הכרוכה באחריותו של ההורה, מוכרת לכל. ההליכה על הגבול המטושטש שבין הֱיות הורה להֱיות חבר, היא אתגר יומיומי. אבל הפוטנציאל, לפחות מבחינתי, אינו מתממש, במידה רבה משום שהספר טובע בגודש של פרטים, שויתור על חלקם היה מיטיב אתו. במקומם עדיף היה להעמיק בדמויותיהם של יוּ, בעלה של ג'ן, הפדנט שמצליח לתמוך ולדכדך בו זמנית, ושל מג, הבת הבכורה, הדמות המאוזנת מכולם. בנוסף לחולשה הסיפורית, במקום להתמודד לעומק עם הנושא של הקשר בין הורים לילדים, בעיקר בנקודות משבר, הסופרת בחרה, אולי לא במתכוון, לתאר את תהליך התפרקותה של אשה בלתי יציבה, שתפקודה כאם היה ירוד מלכתחילה. הבחירה הזו, בעיני, מעניינת פחות, וגורמת לעלילה לאבד מיקוד. ואולי לסלידה שלי מג'ן יש חלק בתחושת אי הנחת הכללית שגרם לי הספר.

בצד החיוב יש לציין את סגנונו של הספר, שבו כל קטע עלילה מוביל אסוציאטיבית לקטע שאחריו, כשהסיפור נע בין הווה לעבר, וכל המעברים הללו חלקים וזורמים. הכתיבה עצמה, כל קטע בנפרד, בהירה ואינטליגנטית, ונתמכת בתרגום טבעי. סיומו של הספר מבריק בעיני, מציאותי ואמין, עומד ברמה שאפשר לצפות לה ממי שכתבה את "אליזבת איננה" המצוין.

Whistle in the Dark – Emma Healey

תמיר // סנדיק

2019 (2018)

תרגום מאנגלית: שי סנדיק

מודעות פרסומת

אליזבת איננה / אמה הילי

1845063-5

מחלת האלצהיימר מתבטאת בשלביה הראשונים בליקויים בזכרון. המוח חדל ליצור ולאחסן זכרונות, וכתוצאה מכך נפגע בעיקר הזכרון לטווח קצר. בשלב מאוחר יותר נפגעים תפקודים נוספים כמו התמצאות והסקת מסקנות. מוד, גיבורת הספר, סובלת מן התופעות האלה. עולם ההווה שלה כאוטי. לא תמיד היא מזהה את הסובבים אותה, כולל בתה ונכדתה. היא מרבה לכתוב לעצמה תזכורות, כיסיה מלאים פתקים, אבל היא לא זוכרת מתי כתבה ולמה התכוונה כשכתבה אותן. שינויים בסביבתה הפיזית גורמים לה בלבול וחרדה. היא מסכנת את עצמה, הולכת לאיבוד, ושוכחת את שמה. לעומת זאת, זכרונותיה מן העבר צלולים. בהווה היא מחפשת את חברתה אליזבת שנעלמה מביתה, בעבר חפשה את אחותה סוקי, שאולי נרצחה ואולי נמלטה. לפעמים שני החיפושים האלה מתערבבים אצלה.

מי שליווה קרוב משפחה במצבה של מוד חווה תסכול וחוסר אונים בדומה להלן, בתה המסורה של מוד. קראתי את הספר במועקה גדולה. הוא הציף בי זכרונות על סבתי ז"ל, שבשנותיה האחרונות סבלה מבלבול. לפעמים לא זהתה את ניניה, חזרה שוב ושוב על שאלות שכבר נענו, חל אצלה טשטוש גבולות בין חלום למציאות, ולעתים קרובות היתה משוכנעת ששבה לחיות בעבר. היא לא היתה מטושטשת לחלוטין, ורוב הזמן היתה מודעת למצבה ולמגבלותיה החדשות שהלכו וסגרו עליה, מה שרק הגדיל את הכאב.

"אליזבת איננה" הוא הישג ספרותי מרשים של אמה הילי (ובחירה מוצלחת של הוצאת סנדיק). זהו ספרה הראשון של סופרת צעירה, עדיין לא בת שלושים, והיכולת שלה להעמיד את עצמה במקומה של מוד הזקנה, ולהזדהות עם יסוריה ופחדיה בעוצמה כזו, מעוררת התפעלות. יותר מזה, היא מצליחה להבהיר שחולי אלצהיימר הם בני אדם עם עולם פנימי, שהוא אמנם רוב הזמן בלתי נגיש לאנשים מבחוץ, אבל האדם שהכרנו, שונה ככל שיהיה, עדיין כאן. היא מיטיבה לתאר גם דמויות אחרות, בהן הלן, בתה של מוד, שהמסירות והיאוש משמשים בה זה לצד זה. הילי בחרה בחוכמה לתאר את ההווה בלשון הווה, כי עבר קצר-טווח בעצם כמעט ואינו קיים עבור מוד, ואת העבר בלשון עבר סיפורית ברורה, כי הזכרון ארוך הטווח נותר שלם וצלול.

מומלץ בהחלט.

Elizabeth is Missing – Emma Healey

סנדיק ספרים

2015

תרגום מאנגלית: שי סנדיק