קוו ודיס / הנריק סנקביץ'

קוו ודיס

כותרת משנה: סיפור מימי נירון-קיסר

"קוו ודיס" מתרחש ברומא בשנת 64 לספירה. העלילה עוקבת אחר סיפור אהבה בין שתי דמויות בדויות – מרקוס ויניציוס, מצביא צעיר, וליגיה, בת מלך שנמסרה לידי הרומאים כבת ערובה, ולא הושבה לעמה ולמולדתה. הימים ימי שלטונו של נירון, וימי ראשיתה של הנצרות. ליגיה נמנית עם המאמינים בישו, ויניציוס מאמין באלים הרבים של הרומאים. ליגיה נמנית עם מיעוט נרדף, ויניציוס נמנה עם מקורביו של הקיסר. המפגש בין שתי האמונות, מפגש נפיץ ואלים, הוא הנושא האמיתי של הספר.

הספר נסמך על מקורות היסטוריים רבים, ביניהם מקורות רומאיים והמסורת הנוצרית. מרבית הדמויות הראשיות הן של אישים שפעלו באותה תקופה, ביניהם הקיסר נירון, פטרוס ופאולוס, שליחיו של ישו, ופטרוניוס ארביטר, מהאישים המשפיעים ביותר בסביבתו של נירון, ומי שככל הנראה כתב את "סטיריקון". הארוע המרכזי בספר הוא שריפת העיר רומא ביולי 64, אולי ביוזמתו או בהשראתו של נירון, אך גם אם מדובר בהאשמת שווא, התוצאה – על פי המסורת הנוצרית – היתה הטלת האשמה על הנוצרים, וכתוצאה מכך רדיפתם, מאסרם, ורציחתם בדרכים שונות ואכזריות – טרף לאריות, צליבה והעלאה על מוקד.

שמו של הספר נלקח מן הבשורה על פי יוחנן. פטרוס, שביקש באותה תקופה לעזוב את רומא מחשש שייצלב, פגש בדרכו את ישו ושאל אותו "קוו ודיס, דומיני?", כלומר "לאן מועדות פניך, אדון?". ישו ענה שפניו לרומא כדי להצלב שנית, ותשובתו ביישה את פטרוס, שהחליט לשוב על עקבותיו ולהנהיג את קהלת הנוצרים בעיר, ואמנם נצלב מאוחר יותר – על פי אחת הגרסאות בדבר מותו – במקום בו הוקמה מאוחר יותר בזיליקת פטרוס הקדוש. לא במקרה שמו של הספר נושא אופי נוצרי, שכן הספר כולו נושא מסר בזכות האמונה הנוצרית. זה מול זה מוצגות תפיסת האהבה והסליחה הנוצרית והשחיתות הרצחנית של נירון. מול הרשעות, החנפנות, תאוות הדם והעדר המצפון, אותם מייצגים תושבי רומא ובראשם אנשי החצר, עומדים אמונה עזה בגואל ובגמול במצפה למאמינים בעולם הבא, אומץ, יושר ואהבה לכל הבריות, אותם מייצגים הנוצרים הנרדפים. סנקביץ' די קרוב לנפילה לסטראוטיפים, אבל הוא מאפשר ניואנסים בעיצוב הדמויות, ואם כי נטית לבו ברורה, גיבוריו ברובם אינם חד-מימדיים, אלא משתנים ומתפתחים לטוב או לרע.

הדמות המעניינת ביותר בספר, וזו שמייצגת עמדה בלתי קיצונית, היא זו של פטרוניוס. פטרוניוס אינו מאמין באלים, וגם לא באלוהי הנוצרים. הוא נהנה מחייו, נוטל סיכונים מטעמים של שעשוע ושל אתגר, מתנהל באומץ מול נירון, ובעולם הגחמני של חצר הקיסר הוא מצליח לשמור על אישיות עצמאית. חייו הסתיימו באופן טיפוסי: כשהבין שסר חינו, ומן הסתם יירצח, ערך ארוחה למכריו, ובמהלכה חתך את עורקיו ודימם למוות, לא לפני שהעלה על הכתב את דעתו על עוולותיו של נירון.

קראתי את הספר בתרגומו המיושן עד מאוד של ח.ש. בן-אברם. אמנם אני מוקסמת מהחן שבשפה הממציאה את עצמה, ואולי גם לנוסטלגיה יש בכך חלק, ואמנם נהניתי מהקריאה למרות הסרבול הלשוני המקשה, אבל אולי עדיף לקרוא אותו בתרגומו של אורי אורלב מ-2003. הנה לדוגמא קטע מן הספר בשני התרגומים.

תרגום בן-אברם:

הרחובות היו, בסבת השעה המאוחרת, ריקים מאדם, אך את שיחתם הפריע לודר שתוי שבא לקראתם. הוא נשען, מתנודד, בכף-ידו על כתף פטרוניוס, הציף את פניו בנשימתו הרוויה יין וצפצף בקול צרוד:

את הנוצרים לאריות!

מירמליון – ענה פטרוניוס בנחת – שמע עצה טובה ולך לך לדרכך.

בינתים תפסו השכור גם בידו השניה בכתפו.

צעק עמי יחד, ולא – אשבור את מפרקתך: את הנוצרים לאריות!

אבל עצבי פטרוניוס שבעו כבר את הצרחות הללו. מרגע צאתו מן הפלטין חנקוהו כחלום ביעותים ורסקו את אזניו, והנה בראותו עוד את אגרופו של הענק המורם עליו נגדשה סאת סבלנותו.

ידידי – אמר – צחנת יין נודפת ממך ואתה עומד לי בדרך.

ובאמרו זאת נעץ לו בחזהו עד לנדנה את החרב הקצרה שבה נזדיין בצאתו מביתו.

תרגום אורלב:

מחמת השעה המאוחרת היו הרחובות ריקים, את שיחתם קטע גלדיאטור שיכור, שבא ממול. הוא נטפל לפטרוניוס והחזיק בידו את זרועו כשהוא מציף את פניו בנשימתו הרוויה ריח יין, וצרח בקול צרוד:

הנוצרים – לאריות!

"גלדיאטור", הגיב פטרוניוס בשלווה, "שמע עצה טובה, ולך לדרכך."

פתאום תפס השיכור את זרועו גם בידו השנייה:

"צעק יחד איתי, כי אם לא, אשבור לך את המפרקת: הנוצרים, לאריות!"

אך עצביו של פטרוניוס שבעו מהצעקות הללו. מרגע שיצא מהפלאטינוס חנקו אותו כמו חלום בלהות והחרישו את אוזניו. וכשראה עכשיו לפניו את אגרופו המורם של הענק, איבד את סבלנותו. "ידידי, אמר, "אתה מסריח מיין, ואתה מפריע לי." באומרו זאת, נעץ בחזהו של הגלדיאטור את כל להבה של החרב הקצרה שהצטייד בה בצאתו מהבית.

בסיומו של הספר מופיעה ההערה הזו: "המערכת התירה לעצמה להשמיט מספר זה קטעים אחדים, מעטים במספר, שבתרגום העברי אין להם מקום". היו ימים בהם המתרגם והמוציא לאור נטלו רשות לעצמם לצנזר את היצירה המתורגמת כדי לא לפגוע בקורא העברי הרגיש. מכיוון שהספר, בחלקו השני, שופע תיאורים אכזריים של הוצאות להורג, ומכיוון שהיהודים בספר מוצגים כרודפי הנוצרים, מעניין מה ראתה המערכת לנכון למנוע מן הקורא.

"קוו ודיס" ראה אור ב-1896, תורגם ליותר מחמישים שפות, ועובד לקולנוע. למרות הדידקטיות שבו, הוא נקרא כפרוזה וכתיעוד היסטורי מרתק, ואני בהחלט ממליצה עליו.

(על כריכת הספר שברשותי מופיעים רק שם הספר ושם הסופר, ולפיכך התמונה למעלה היא של הספר במקור הפולני)

Quo Vadis – Powieść z czasów Nerona – Henryk Sienkiewicz

נ. טברסקי

1946 (1896)

תרגום מפולנית: ח.ש. בן-אברם

מודעות פרסומת

המלך מתיא באי השומם / יאנוש קורצ`אק

7bf6f7d313-60d0-433f-a6f1-8468152a5db17d

"המלך מתיא באי השומם" הוא ספר המשך לספר "המלך מתיא הראשון", ומי שמתעניין בפרטי קורותיו של מתיא אינו יכול לקרוא את השני במנותק מהראשון. לכשעצמי, מכיוון שהרעיונות עניינו אותי הרבה יותר מן העלילה, יכולתי להסתפק בקריאת תמצית הספר הראשון ברשת כדי לקבל מושג במה מדובר. אבל אם תרצו לרכוש את הספר לילדיכם, קחו בחשבון שסדר הקריאה מהותי.

אי אפשר לקרוא את הספר במנותק מאישיותו ומסיפור חייו של הסופר. יאנוש קורצ`אק, הפדגוג פורץ הדרך, שהיה מסור ליתומים שתחת חסותו עד מותם ומותו בטרבלינקה, נוכח בספר. לא נוכחות ביוגרפית, אלא נוכחות רעיונית ורוחנית, והדעות והמחשבות שהוא מייחס למתיא מקבלות משנה תוקף בשל הידיעה שהוא עצמו היה בבחינת נאה דורש ונאה מקיים.

בהיותו בן 10 התייתם מתיא מהוריו, והוכתר למלך. עד כמה התפקיד קשה הוא לומד במהרה על בשרו, ובפתיחת הספר השני הוא אסיר בידיהם של יריביו המלכים האחרים, שמחליטים להגלות אותו לאי שומם. בתקופת מלכותו ניסה מתיא לשפר את מצבם של הילדים במדינתו, בין השאר באמצעות שיפור החינוך ובאמצעות ניהול אוטונומי של חיי היומיום שלהם. מכיוון שכאמור לא קראתי את הספר הראשון, לא ברור לי איך הדברים השתבשו, אבל לא כולם היו מרוצים מתקנותיו, כולל נערים צעירים, והוא הסתבך במלחמות עקובות מדם עם המלכים הלבנים, השחורים והצהובים. תקופת שהותו של מתיא באי הבודד היא בעיני המעניינת ביותר בספר, שכן אז יש לו פנאי למחשבות, לחשבון נפש, לבחינת תפיסת עולמו. בכלל, מה שלדעתי שובה לב במיוחד בדמותו של מתיא זו העובדה שהוא טיפוס חושב. בתקופת הספר השני הוא כבן שלוש-עשרה, אך הוא מסוגל לשיקול דעת, להפקת לקחים, להתנהלות מחושבת. הוא אינו משקר, שומר על מוסר גבוה, מבקש להיטיב עם אחרים, ובכל זאת אינו מצטייר כטיפוס חסוד וצדקן. קורצ`אק מעניק לו את מבטו של המבוגר, כנראה משום האמונה החד-משמעית שלו שילד שווה בכל למבוגר, למעט נסיון חיים. אחד הספרים הכי אהובים עלי בילדותי היה "דז`ק הקטן" של קורצ`אק, וגם שם כיכב ילד דומה, מצפוני, מנסה תמיד לעשות את הדבר הנכון, ולא תמיד מצליח.

העלילה, יש להודות, מופרכת למדי, ופה ושם שטחית וסטראוטיפית. אבל ישלזכור שהספר מיועד לילדים, ובסך הכל הוא ספר הרפתקאות די מותח. כאמור, לקורא המבוגר הענין בספר הוא ברעיונות, לא בפרטי העלילה, ורעיונות מעוררי מחשבה יש בו למכביר. לפיכך גם ילדים וגם מבוגרים עשויים ליהנות ממנו.

משעשע לגלות בספר קטנים הומוריסטיים על גבול הציניות שיכלו בקלות להכתב היום ולהיות אקטואלים לגמרי. הנה שתי דוגמאות:

הדיונים באשר לגורלו של מתיא מתמשכים עוד ועוד, וזו הסיבה: "ההתיעצויות נערכו בערים שונות, משום שהמלכים היו גאוותנים ואמרו: "אם רוצים לקבל עצות שיבואו אלי, כדי שלא יווצר הרושם כאילו אני מבקש מהם טובות". וכל מלך גם רצה לטייל קצת. פעמיים התאספו בעירה על שפת הים, אחר כך התכנסו בעיר גדולה בהרים, אחר כך נסעו אל העיר שנחשבת לבירה הטובה ביותר בעולם, ולבסוף למקום הידוע באקלימו הנוח. לכל מלך התלוו שרים אחדים, לכל שר התלוו מזכירים אחדים, לכל מזכיר התלוו מזכירות אחדות…"

והנה הערה באשר לרדיפת כבוד: "המפקדה העליונה היא המקום שמתגוררים בו המפקדים העליונים והמלך. בימי שלום הם מתגוררים בארמונות, אך בימי מלחמה עליהם להתגורר בבקתה עלובה, וכדי להעניק לה חשיבות יתר מכנים אותה מפקדה, וליתר כבוד גם עליונה. טוב ויפה".

בשורה התחתונה: ספר הרפתקאות עם עומק רעיוני לילדים ולמבוגרים.

Król Maciuś na wyspie bezludnej – Janusz Korczak

הוצאת כתר

2012

תרגום מפולנית: אורי אורלב