סיפור פרסי / פרי סני

997294

"סיפור פרסי" מספר את קורותיה של משפחת לוי החל מהמקום בו הסתיים הספר "תרנגול פרסי". מולוק, שתי בנותיה הגדולות ונכדתה כבר עלו לארץ. אברהים וגולי הצעירה נשארו באירן לשנה נוספת עד לסיום לימודיה של הבת. רענה עובדת במכון יופי, הומה לומדת רפואה, ומולוק גרה לבדה בצריף בעיר גנים בירושלים, מטפחת את ביתה ואת גינתה, ומהווה אבן שואבת לנשות הסביבה, להן היא משמשת כיועצת וכמרפאת. המשפחה מתאחדת ב-1964, והספר עוקב אחריה במשך שלוש שנים עד מלחמת ששת הימים.

לכאורה, תהליך ההגירה של המשפחה אינו טראומתי. כל אחת מן הבנות מצאה את יעודה, מולוק, כאמור, זוכה למעמד מכובד בשכונה. גם אברהים, בזכות חושים עסקיים טובים, ובזכות שני ספרי תורה שבבעלות המשפחה, תופס מקום מרכזי בקהילה. אבל רענה חשה בודדה ואינה מסוגלת ליצור קשר עם גבר לאחר אומללות נישואיה; גולי אינה חדלה להתגעגע לאהוב שהשאירה בטהרן; ויותר מכולם, אברהים לא חדל לְבַכּוֹת את הכבוד והמעמד שהיו לו באירן אשר הלכו לבלי שוב. כשהוא מגיע לביקור בטהרן, הוא מפתיע את עצמו כשהוא מספר את שבחי הארץ, אבל על קבר אביו הוא מקונן במצפון מיוסר, "למה אני מפיל את היהודים שלנו, החיים כל כך טוב כאן, בצרה הנקראת עליה?", ובחברת אהובתו המוסלמית הוא נשבר ובוכה, "אני גר בגיהינום". הומה ומולוק מסתגלות בקלות רבה יותר, הומה משום שהגיעה לארץ מבחירה, ומולוק מן הסתם משום שהיא מורגלת בסתגלנות ובהתאמת עצמה לסביבתה.

ספר זה, כמו קודמו, כתוב באותו סגנון ססגוני ועשיר, אך הפעם נדמה שהסגנון בא על חשבון הסיפור, המושקע פחות. הנשים כולן הן טרף לתשוקות עם אפס נאמנות; נישואים בין-עדתיים אפשריים, כך נראה, רק בין חריגים, כמו גמדה רומניה עם רפה-שכל אירני, ואירוסין לבחור רוסי מושלכים כלאחר-יד בלי הסבר; תיאורי נופיה ואוירתה של הודו משולבים בספר ללא הצדקה עלילתית, במקום להתרכז בנושא העיקרי, כלומר בהשתלבות המשפחה בארץ (המפגש שהומה תחווה בהודו אינו מהווה צידוק מספיק); המצוקה של אברהים אינה מקבלת הסבר מספק: געגועים למולדת, להערכה הרבה שזכה לה, לבית הגדול – כל אלה מובנים. כך גם תחושת הזרות, השפה החדשה, פה ושם התנשאות הותיקים. מכאן ועד לגיהינום הדרך ארוכה. חבל, כי לקראת סיום מולוק חווה טלטלות רגשיות, משבר אמונה קשה, ויציאה לדרך חדשה, וכדאי היה לתת מקום נרחב יותר לשינויים מסוג זה, לאו דווקא כתוצאה מאסון שנוחת על המשפחה, אלא כתוצאה מן המהפכה בחייהם הנובעת מן העליה. מעניין, עם זאת, שהמהפכה הזו לא שינתה תופעות בסיסיות באורח החיים, וכך מולוק מטיפה למרינה לציית לבעלה רפה-השכל, כאילו לא שגתה כשהטיפה ברוח דומה לרענה.

יש לציין לטובה שהספר אינו בא להתלונן על קיפוח עדתי או על קשייהם של החדשים לעומת הותיקים. כמו בספר הקודם, גם כאן הסופרת מספרת, לא שופטת. יש תופעות מכוערות, כמו נסיונות לקנות קולות, אבל הטוב והרע מתוארים בכנות ובישירות, וישפוט הקורא. עוד יש לציין לטובה שהעלילה אינה הולכת לכיוונים צפויים.

המלצתי על "תרנגול פרסי". המשכו, "סיפור פרסי", מסוגנן כקודמו, אך מכיל ניצני נושאים מעניינים שלא פותחו דיים, ולכן בעיני הוא פחות מוצלח.

אגם

2020

תרנגול פרסי / פרי סני

956858

"תרנגול פרסי" הוא סיפורה של משפחת לוי, משפחה יהודית תושבת טהרן, במחצית המאה העשרים. אבי המשפחה, אברהים, הוא סוכן נדל"ן מצליח, המעניק את שירותיו ליהודים ולמוסלמים כאחד. אשתו מוּלוּק, מטפלת במשק הבית, מייחלת לבן, אך יולדת שלוש בנות, רָעָנָה, הוֹמָה וגוֹלי. בני המשפחה, ככל היהודים, אמנם חיים בחשש מסוים מהתפרצויות אלימות של השכנים המוסלמים, בעיקר בימי חג ובמקביל לארועים בארץ-ישראל, אך רוב הזמן חייהם שגרתיים, ומעייניהם נתונים יותר לדלת האמות של ביתם ופחות לענייני העולם שמחוץ להם.

אחרי הקמת המדינה, עם הגעתם של שליחים מישראל, עולה שאלת העליה לארץ. כל אחד מבני המשפחה מגיב בדרך אחרת, אך משותפת לכולם תחושה של חוסר דחיפות. טוב להם בטהרן, תחושות הרדיפה והקיפוח שוליות, הם מנהלים חיים יהודיים ללא הפרעה, וארץ הקודש המובטחת יכולה לחכות. קרובי משפחה, שעלו לארץ והתחרטו, שבים לאירן, וראש המשפחה מתלונן בכל מקום על השליח שפיתה אותו לעלות לגן-עדן, ובפועל שלח אותו לגיהינום. אסון שיפקוד את רענה, ותשוקת הלימודים של הומה, יהוו את הזרז לעליה, ובזה אחר זה יגיעו על בני המשפחה לארץ. קורותיהם כאן יתוארו בספר ההמשך, "סיפור פרסי".

הספר מתנהל כרונולוגית, עוקב אחרי יחסיהם של אברהים ומולוק, ואחר התבגרותן של הבנות. אולי במתכוון ואולי לא, יחסי גברים-נשים הם נושא דומיננטי בספר. בין אברהים המפרנס למולוק היושבת בבית, מתרחש מאבק מדי בוקר סביב הסכום שאברהים מפקיד בידי אשתו לכלכלת הבית, ומאבק זה לא ייחלש גם כשמולוק תתרום לפרנסה. אברהים הוא בבירור אדון הבית, הוא נוהג כרצונו, ומצפה מאשתו לקבל בהכנעה את החלטותיו ואת תוצאות מעשיו, גם כשאלה פוגעים בה. גם אם היא מתקוממת בתוך נפשה, מולוק החליטה להשלים עם הגורל […] להניח לעבר ולהביט בעינו היחידה של בעלה באהבה, גם אם היא מדומה. יתרה מזו, את בנותיה היא מחנכת לצייתנות, וכך היא אומרת לרענה לקראת נישואיה: "אנחנו הנשים התלויות בחסדי הגברים שלנו. כל עוד הם מפרנסים אותנו ואת הילדים, אינם מכים אותנו כמו המוסלמים את נשותיהם, ובלילה מגיעים הביתה למיטתנו, אין לנו זכות להתלונן […] הוא האלוהים עלי אדמות וכתר על ראשך".

נושא אחר, הקשור לקודמו, הוא התשוקה לבן, וחוסר הערך של לידת בנות. כשמולוק, בלידה השלישית, רואה את פניה הנפולות של המיילדת, היא שואלת בחרדה: "מה קרה, לאה חנום, מת?" תשובתה של המיילדת משקפת את ה"אסון": "הלוואי. הו, כמה שאת אומללה. נולדה לך עוד בת". החשיבות המיוחסת ללידת בן אינה נחלת משפחה זו בלבד. השאה עצמו התגרש מאשתו הראשונה, שילדה בת, ומאשתו השניה, שלא ילדה כלל.

למרות חוסר השוויון, האכזבות, הבגידות וכאבי הלב, אברהים ומולוק אוהבים זה את זה, והמשפחה, על אהבותיה וקנאותיה והחיכוכים הטבעיים בתוכה, היא גרעין קיומם. מעניין לציין שהסופרת אינה שופטת, למעט פה ושם במובלע מאוד, אלא מניחה את הסיפור בפני הקוראים, עם כל יופיו וכיעורו, הכרוכים זה בזה.

פַּרִי סָנִי, בלשון ססגונית מאוד ובירידה לפרטי הפרטים של היומיום, מחיה את התקופה ואת הקהילה היהודית באירן. היא מתארת את המנהגים ואת האמונות, את הבגדים ואת הרהיטים, את הערכים שהכתיבו את כל תחומי החיים, וכל אלה טובלים בטעמים ובריחות של המטבח הפרסי-יהודי. הדימויים העשירים, שמקשטים את שפת הספר, היו אולי נראים מופרזים בספר אחר, אך כאן הם משתלבים בשלמות בססגוניות השלטת בבגדים, בתכשיטים ובמאכלים, ומעלים על הדעת אמנות פרסית, דקדקנית בפרטיה ומרהיבה בצבעיה. הדימויים משמשים גם כאמצעי לדבר על דברים שאין להביע במפורש, מטעמי צנעה ושמירה על ערכי החברה.

את הספר חותמות הוראות הכנה של המאכלים המשובצים בספר.

"תרנגול פרסי" הוא ספר ססגוני, יצרי, אנושי מאוד ומומלץ.

אגם

2011