תרנגול פרסי / פרי סני

956858

"תרנגול פרסי" הוא סיפורה של משפחת לוי, משפחה יהודית תושבת טהרן, במחצית המאה העשרים. אבי המשפחה, אברהים, הוא סוכן נדל"ן מצליח, המעניק את שירותיו ליהודים ולמוסלמים כאחד. אשתו מוּלוּק, מטפלת במשק הבית, מייחלת לבן, אך יולדת שלוש בנות, רָעָנָה, הוֹמָה וגוֹלי. בני המשפחה, ככל היהודים, אמנם חיים בחשש מסוים מהתפרצויות אלימות של השכנים המוסלמים, בעיקר בימי חג ובמקביל לארועים בארץ-ישראל, אך רוב הזמן חייהם שגרתיים, ומעייניהם נתונים יותר לדלת האמות של ביתם ופחות לענייני העולם שמחוץ להם.

אחרי הקמת המדינה, עם הגעתם של שליחים מישראל, עולה שאלת העליה לארץ. כל אחד מבני המשפחה מגיב בדרך אחרת, אך משותפת לכולם תחושה של חוסר דחיפות. טוב להם בטהרן, תחושות הרדיפה והקיפוח שוליות, הם מנהלים חיים יהודיים ללא הפרעה, וארץ הקודש המובטחת יכולה לחכות. קרובי משפחה, שעלו לארץ והתחרטו, שבים לאירן, וראש המשפחה מתלונן בכל מקום על השליח שפיתה אותו לעלות לגן-עדן, ובפועל שלח אותו לגיהינום. אסון שיפקוד את רענה, ותשוקת הלימודים של הומה, יהוו את הזרז לעליה, ובזה אחר זה יגיעו על בני המשפחה לארץ. קורותיהם כאן יתוארו בספר ההמשך, "סיפור פרסי".

הספר מתנהל כרונולוגית, עוקב אחרי יחסיהם של אברהים ומולוק, ואחר התבגרותן של הבנות. אולי במתכוון ואולי לא, יחסי גברים-נשים הם נושא דומיננטי בספר. בין אברהים המפרנס למולוק היושבת בבית, מתרחש מאבק מדי בוקר סביב הסכום שאברהים מפקיד בידי אשתו לכלכלת הבית, ומאבק זה לא ייחלש גם כשמולוק תתרום לפרנסה. אברהים הוא בבירור אדון הבית, הוא נוהג כרצונו, ומצפה מאשתו לקבל בהכנעה את החלטותיו ואת תוצאות מעשיו, גם כשאלה פוגעים בה. גם אם היא מתקוממת בתוך נפשה, מולוק החליטה להשלים עם הגורל […] להניח לעבר ולהביט בעינו היחידה של בעלה באהבה, גם אם היא מדומה. יתרה מזו, את בנותיה היא מחנכת לצייתנות, וכך היא אומרת לרענה לקראת נישואיה: "אנחנו הנשים התלויות בחסדי הגברים שלנו. כל עוד הם מפרנסים אותנו ואת הילדים, אינם מכים אותנו כמו המוסלמים את נשותיהם, ובלילה מגיעים הביתה למיטתנו, אין לנו זכות להתלונן […] הוא האלוהים עלי אדמות וכתר על ראשך".

נושא אחר, הקשור לקודמו, הוא התשוקה לבן, וחוסר הערך של לידת בנות. כשמולוק, בלידה השלישית, רואה את פניה הנפולות של המיילדת, היא שואלת בחרדה: "מה קרה, לאה חנום, מת?" תשובתה של המיילדת משקפת את ה"אסון": "הלוואי. הו, כמה שאת אומללה. נולדה לך עוד בת". החשיבות המיוחסת ללידת בן אינה נחלת משפחה זו בלבד. השאה עצמו התגרש מאשתו הראשונה, שילדה בת, ומאשתו השניה, שלא ילדה כלל.

למרות חוסר השוויון, האכזבות, הבגידות וכאבי הלב, אברהים ומולוק אוהבים זה את זה, והמשפחה, על אהבותיה וקנאותיה והחיכוכים הטבעיים בתוכה, היא גרעין קיומם. מעניין לציין שהסופרת אינה שופטת, למעט פה ושם במובלע מאוד, אלא מניחה את הסיפור בפני הקוראים, עם כל יופיו וכיעורו, הכרוכים זה בזה.

פַּרִי סָנִי, בלשון ססגונית מאוד ובירידה לפרטי הפרטים של היומיום, מחיה את התקופה ואת הקהילה היהודית באירן. היא מתארת את המנהגים ואת האמונות, את הבגדים ואת הרהיטים, את הערכים שהכתיבו את כל תחומי החיים, וכל אלה טובלים בטעמים ובריחות של המטבח הפרסי-יהודי. הדימויים העשירים, שמקשטים את שפת הספר, היו אולי נראים מופרזים בספר אחר, אך כאן הם משתלבים בשלמות בססגוניות השלטת בבגדים, בתכשיטים ובמאכלים, ומעלים על הדעת אמנות פרסית, דקדקנית בפרטיה ומרהיבה בצבעיה. הדימויים משמשים גם כאמצעי לדבר על דברים שאין להביע במפורש, מטעמי צנעה ושמירה על ערכי החברה.

את הספר חותמות הוראות הכנה של המאכלים המשובצים בספר.

"תרנגול פרסי" הוא ספר ססגוני, יצרי, אנושי מאוד ומומלץ.

אגם

2011

3 תגובות בנושא “תרנגול פרסי / פרי סני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s