המידע / מרטין איימיס

278617

"המידע" הוא סיפורם של שני סופרים. ריצ'רד טל וגווין בארי חלקו חדר בתקופת לימודיהם. שניהם טיפחו שאיפות ספרותיות. ריצ'רד נחשב המוכשר שבהם, גווין דשדש מאחור, כותב ביקורות על ספרים של אחרים. בעת התרחשות עלילת הספר, כשהשניים כבני ארבעים, מצבם התהפך. ריצ'רד פרסם שני ספרים, שאיש אינו זוכר, והוא מתפרנס מכתיבת ביקורות, ומעריכת כתבי יד אצל מו"ל, המפרסם הכל, ללא בקרת איכות, תמורת תשלום נכבד שהוא גובה מן הכותבים. גווין הוא כוכב. ספר שכתב הפך לרב מכר, וכך גם המשכו. "האם יתכן שגווין נתקל במקרה אוניברסלי, בקול ההוא המדבר אל הנפש האנושית ובשמה? לא. גווין נתקל במקרה במכנה המשותף הנמוך ביותר", כך סבור ריצ'רד. ריצ'רד מתגורר עם אשתו ועם בניו בשכונה מידרדרת, גווין חולק בית מפואר עם אשתו בת האצולה. השניים עדיין נפגשים בארועים חברתיים, משחקים ביליארד, טניס ושחמט, שבהם ריצ'רד הוא המנצח הקבוע. אבל מתחת לפני השטח הידידותיים רוחשת בלבו של ריצ'רד קנאה, המתגלגלת לשנאה. היה על ריצ'רד לחכות ולראות אם ההתנסות באכזבה תעשה אותו מריר או אדם טוב יותר. היא עשתה אותו מריר.

הספר הוא רב נושאי. אחד הנושאים המרכזיים הוא עולם הספרות. מרטין איימיס מתאר את שלל היבטיו של עולם זה, שאינו מרחף בספירות רוחניות, אלא נִפרט ליומיום המעשי. הוא כותב על יחסי הציבור, על הקשר עם סוכנים ספרותיים, על פרסום יצירות בלתי ראויות שכותביהן מוכנים לשלם – הוצאה לאור "עצמית" לא היתה בדיוק הפשע המאורגן, אבל היו לה קשרים הדוקים עם זנות – על ביקורות ספרות והמניעים הזרים שמאחוריהן, על השיקולים שאינן ממין הענין בהענקת פרסים והכרה. קנאת סופרים היא מטבע הדברים נושא מהותי בספר, ואצל ריצ'רד היא הולכת ומקצינה, כשהוא נוקט מבחר שיטות למנוע מגווין לכתוב, החל בהטרדתו בעיסוקים גוזלי זמן – הוא שולח לו את עיתון סוף השבוע רב הדפים ביותר שביכולתו למצוא, ומצרף פתק אנונימי הממריץ את גווין לקרוא כל מילה – דרך הפעלת אלימות פיזית, ועד הכפשת אישיותו. איימיס מתייחס גם לציבור הקוראים ולהעדפותיו, מציג יחס הפוך בין איכות הקריאה למעמדו החברתי של הקורא. מכיוון שרובו של הספר נכתב מנקודת המבט של ריצ'רד, הממורמר, הקנאי והעוין, כל אחד מן ההיבטים הללו צבוע בגוונים של אפור עד שחור. רק כתיבה מסוג זה שלו, כתיבה שגורמת כאב ראש וקוצר נשימה למי שמנסה לקרוא אותה, נחשבת ראויה בעיניו.

תיאוריהם של המכאובים הפוקדים את המנסים לקרוא את כתב היד האחרון של ריצ'רד מדגימים את ההיבט הקומי של הספר. בתוך הספר המורכב, והקודר למדי, מצאתי את עצמי לעתים צוחקת, אבל רוב הזמן היה זה צחוק מן הסוג שמעורר מראהו של אדם המחליק על קליפת בננה. כשעורו של גווין משחים בשמש, עורו של ריצ'רד מווריד ומתקלף. כשריצ'רד שולח בריון להכות את גווין, הבריון מתבלבל ומכה אותו. כשריצ'רד כמעט בוגד באשתו, הוא מסתבך עם אשה שמצפה ממנו להתגרש ומאיימת בהתאבדות. כי ריצ'רד הוא כזה – מגושם נפשית, ביש מזל באשמת עצמו, מגנט לצרות ולמכאובים. קשה לרחם עליו, אולי משום שהוא כל כך מרחם על עצמו, תוך שהוא חש איכשהו נעלה על כולם. באמצעותו משגר איימיס חיצים, משוננים ושנונים, בנושאים שהוא מבקש לתאר, ובדרך כלל לגנות.

נושא מרכזי לא פחות מן הספרות הוא תפיסת הגבריות. רוב הזמן הנושא הזה נבחן דרך חייו של ריצ'רד, שאינו מצליח לפרנס את משפחתו, ומבלה שעות ארוכות בעבודות בית ובטיפול בילדיו. את הגברים המבלים עם ילדיהם בפארק המשחקים הוא מכנה כנועים, ועל השהות עם ילדיו הוא חושב כך: "עד אמצע בוקרו של יום שלישי כבר ידע ריצ'רד למה נשים אינן עושות שום דבר ואינן מביאות שום תועלת ואינן מגיעות לשום הישגים ואינן תורמות שום דבר לשום דבר. כלומר, לשום דבר קבוע. זה לא מפני שהן יולדות ילדים בהכרח. זה מפני שהן מבלות בחברת ילדים". יחסיו עם אשתו, שמאבדת את סבלנותה נוכח הסחבת שהוא נוהג בחייו, הם חלק ממכלול תפיסתו את עצמו כגבר, למרות שמכה בו ההכרה כי ג'ינה הפכה עם השנים למבוגרת והוא לא. הדיון המתמשך בתפיסה זו הוא קצת מיושן בעיני. אולי ב-1995, שנת פרסום הספר, הוא היה חדשני ופורץ דרך.

יחד עם הנושא הקודם, ואולי כחלק ממנו, ריצ'רד חווה את משבר גיל הארבעים. הוא חש זקן, מודע מאוד להיותו בן אלמוות. שוב ושוב הוא הוגה בגורלם של הכוכבים, בגורלה של השמש, יודע שגם הם ימותו, וחש קטן וזניח עוד יותר.

איימיס משגר את גיבוריו לארצות הברית. גווין יוצא למסע קידום של ספריו, וריצ'רד יוצא אתו כדי להכין כתבת דיוקן אודותיו. באופן מפתיע, הסוכנת של ריצ'רד, זו שקבלה מיגרנה אחרי חמישה עמודים מכתב היד שלו, איתרה עבורו מוציא לאור שפרסם את כתב היד, מה שמאפשר לאיימיס לנהל שני ארועים יחצניים במקביל, עם כל ההבדלים הצפויים. נדמה לי שהסופר בחר במסע מעבר לים לאו דווקא כדי לפתוח עוד עלילות מקבילות, אלא כדי להביע את דעתו על האמריקאיות, דעה בלתי מחמיאה. "אם תשכב ער בעיר הגדולה תשמע אותו כמו הצרצור הצורמני של כנפי הצרצרים בלילה של מיאמי – את הקידוח החרקי המאנפף של צרכים ונוירוזות", מרגיש ריצ'רד.

רוב הזמן, כאמור, הספר מסופר מנקודת מבטו של ריצ'רד. יש נטיה, אם כך, לראות בגווין קורבן, שלא באשמתו. אבל בחלקו הרביעי והאחרון של הספר מציג איימיס את גווין כפי שהוא באמת בתוך ביתו, מקולף מתדמיתו המהוגנת והמצוחצחת. לא עוד סופר חובב פרסום, אלא נרקיסיסט אובססיבי, המחפש אישור ואישוש בכל פינה. לא רק ריצ'רד הוא "גבר הולך לאיבוד", גם גווין המצליח הוא במידה רבה כזה. אבל לגווין עומדת הצלחתו, והוא משתמש בפירותיה כדי לשבור את הקשר המוזר הקושר יחדיו את שני הגברים הללו.

"המידע" הוא ספר מורכב ושופע. אודה שלא ירדתי לסוף כל רעיונותיו. כך, לדוגמא, איימיס משלב בסיפור פושע חובב פורנוגרפיה, שמלבד תפקידו כשוט בידי ריצ'רד הוא כנראה מייצג פן נוסף של הגבריות. קצת הלכתי לאיבוד בעולמו.

התרגום היווה אתגר, בין השאר בשל משחקי מילים ושעשועי לשון כפולי משמעות שאיימיס מרבה בהם. נראה לי שורד שוסמן עשתה עבודה נאמנה.

קשה לסכם את הספר. הוא מבריק רוב הזמן, רציני וקומי גם יחד, קודר ללא נחמה, ופה ושם מעט מיושן. בסך הכל חווית קריאה מעניינת ושונה.

The Information – Martin Amis

כנרת

1998 (1995)

תרגום מאנגלית: ורד שוסמן

4 תגובות בנושא “המידע / מרטין איימיס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s