אמזלג / יוסי סוכרי

אמזלג

הספר נפתח במשבר. בשנת 2011, אחרי כמה מפגשי יעוץ זוגי, ברור לעמנואל אמזלג שחיי הנישואים שלו הסתיימו. הוא שוכר לעצמו דירה בקרבת מקום לביתו הקודם, שם נשארים אשתו הדס ושני ילדיהם, מתענג על החופש ומתגעגע למשפחתיות. כפי שנראה בהמשך, הכפילות הזו של רגשותיו מאפיינת את אישיותו.

אמזלג, כפי שברור משמו, הוא בן להורים יוצאי ארצות המזרח. אמו ילידת לוב, אביו יליד מרוקו. השד העדתי מקנן בו ללא הרף, רוב הזמן ללא אחיזה מוצדקת במציאות. אמזלג הוא פילוסוף, מרצה במוסדות אקדמאים, דרכו מעולם לא נחסמה בשל מוצאו. למרות זאת הוא אחוז זעם. כשהוא נוסע ברחוב קיבוץ גלויות, הוא מסנן בכעס: "זריקת טשטוש. הסתר פנים. קיבוץ גלויות בתחת שלי". הוא אוחז בדעה שתרבותו הודחקה. הוא רגיש לגזענות עד שלפעמים הוא מוצא אותה במקומות שבהם אינה קיימת.

בקריאה ראשונה התרשמתי שמדובר בספר מאשים, שנובע מרגשות קיפוח, וחשבתי, כמו חברו של אמזלג: "כמה אפשר להתבכיין ולהתמסכן, למה זה טוב? […] זה מה שהכי תוקע אתכם". אבל כשחזרתי אל כל מראי המקומות שסימנתי לעצמי לצורך הסקירה, ההתרשמות שלי השתנתה, ואחד המשפטים שבחרתי לצטט הוא בעיני כעת המהותי מכולם: "האם כזה הוא אמזלג? תמיד לא בזמן, תמיד לא במקום, האם יהיה פעם מרוצה?" המזרחיות של אמזלג, כך נראה לי, היא רק פן אחד באישיותו. גיבור הספר הוא אדם תלוש, פסיבי למדי, מוּנָע על ידי משברים. כשהוא חושב בזעם על תרבותו המודחקת, אין לו בעצם מושג מהי תרבות זו, והסופר כותב כי הוא רק רצה בשינוי, ודי היה לו בכך. הוא חש אי-שייכות משתקת בכל מקום, בין אם הוא חי את חיי השגרה בארץ, ובין אם הוא תר אחר שורשיו בארצותיהם של הוריו. בביקוריו במרוקו ובלוב הוא מרגיש שהוא רק אורח בתרבות המקומית, ובשובו לארץ הוא מרגיש שעבר מחוץ אחד לחוץ אחר. אמזלג יצטרך לעבור משברים נוספים לפני שיבין את שורש הבעיה שלו: אני כל הזמן מחפש אחורה. הלוא יכולתי לעשות כל כך הרבה במקום זה.

הסופר בחר להעניק לגיבורו מאפיינים נשיים, אולי כדי להעצים את מוטיב הכפילות והשניוּת של אישיותו. בשונה מן הסטראוטיפ הגברי, אמזלג אוהב לערוך קניות, בעיקר של בגדי מעצבים, עליהם הוא מוציא סכומים גדולים גם כשהוא מנסה לצמצם את הוצאותיו. התודעה הפוליטית שלו, שבעטיה הוא נמנע מלבקר את אחותו המתגוררת בשומרון או לטייל עם ילדיו לחרמון, כמו גם רצונו להשתייך, מובילים אותו לחפש ערוץ לפעילות חברתית, ואת מבוקשו הוא מוצא, מכל המקומות, בתנועת "אחותי".

אמזלג, כפי שנכתב על גב הספר, חי בין עולמות. בגיל חמישים ואחת הוא ניצב על פרשת דרכים, ועליו לבחור כיצד לעצב את שארית חייו על מנת להפטר סוף סוף מתחושת הנידחות, אליה הניח לעצמו להסחף, ולהרגיש שייך וממוקד.

יוסי סוכרי יצר דמות מורכבת, וכרך בספר מספר רב של נושאים מתוך הישראליוּת ומתוך פנים נפשו של גיבורו. מומלץ.

עם עובד

2019

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “אמזלג / יוסי סוכרי

  1. תודה על ההמלצה והסקירה. "קיבוץ גלויות" "כור היתוך" – איזהו דגל של חברה מעורבת במדינה חדשה במזרח התיכון. ובתוכה האדם הבודד מחפש את עצמו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s