ספר הקבצנים / מנדלי מוכר ספרים

ספר הקבצנים

ביום צום י"ז בתמוז משוטט מנדלי מוכר ספרים בעגלתו בין העיירות היהודיות, ומוכר את מרכולתו. את עיסוקו הוא מתאר בניסוח מלבב בפִּסקה הפותחת את הספר:

כיוון שנושב רוח חם וימות החמה מגיעים, ובעולמו של הקדוש-ברוך-הוא אורה ושמחה – ימי אבל וצום ובכי ממשמשים ובאים ליהודים בזה אחר זה, מתחילת ספירת העומר עד ימות הגשמים. והשעה שעת עבודה לי, מנדלי מוכר ספרים, לחזור בעיירות שבתוך התחום ולהספיק לבני ישראל שם מכשירי-הבכייה, דהיינו קינות וסליחות ומיני תחינות, שופרות ומחזורים, מענה-לשון ותפילה-זכה וכיוצא באלה שֶיָפִים לשפיכת דמעות.

הטון הציני-סאטירי הזה הוא סימן ההיכר של מנדלי במהלך הסיפור כולו. הוא מעביר תחת שבטו את האנשים המזדמנים בדרכו, מיעוטם נוצרים, רובם יהודים, וגם בשעה שהוא מבַכֶּה את שרואות עיניו, ההומור השנון מכסה על הקינה. רק סיפור אהבה ענוג, שמעורבים בו קבצנים נכים ומדוכאים, יפרק אותו מנשק ההומור.

בדרכו של מנדלי נקרה אלתר יקנה"ז, אף הוא סוחר נודד. השניים עושים כברת דרך יחדיו, ועוצרים לתפילה ובעקבותיה למנוחה, שאותה הם מנצלים להחלפת סיפורים. אלתר מתאר את חוויותיו מן היריד האחרון, שבו ניסה לשלוח ידו בשידוכים, אבל שכח לוודא את זהות המשודכים, וסופו שחיבר בין שני בחורים. מנדלי מספר על פישקא, בעל מום שעבד בבית המרחץ, ונישא במפתיע לקבצנית עיוורת, משום שחתנה התחרט ברגע האחרון, ובני העיר סירבו לוותר על הארוחה המתוכננת. השיחה מתרחבת אל מצבם של הקבצנים היהודים, ויש חוקרים הרואים בו אלגוריה למצבם של היהודים כולם. שני הסוחרים, שהצליחו איכשהו לאבד את סוסיהם, יוצאים לחפש אותם. מנדלי, שייתקל בקבוצת גויים, יאבד את אחת מפיאותיו. אלתר, שיאתר את הגנבים וייאבק בהם, ייתקל בדרכו באותו פישקא מסיפורו של מנדלי. פישקא כבד הלשון יגולל באוזניהם בהדרגה את סיפורו, החל מנישואיו הבלתי צפויים, דרך בגידת אשתו וההתעללות שהוא סופג מקבצנים אחרים, וכלה באהבתו לקבצנית גיבנת, הנתונה אף היא למרותם של מעניו. מנדלי הדברן יקטע שוב ושוב את סיפורו בהערות לענין ושלא לענין.

לכאורה הספר מתנהל בשתי עלילות שונות, זו של אלתר ומנדלי וזו של פישקא. דן מירון, במאמרו "החינוך הסנטימנטלי של מנדלי מוכר ספרים", המצורף לספר, מצביע, בין השאר, על שתי וערב קומי, חיבורי שחוק ודמע, המחבר בין השתים. ש"י אברמוביץ' עצמו קושר ביניהן בסיומו של הספר בחשיפתו של מידע המחבר בין אלתר ופישקא, ואולי מרמז בכך על כוונתו לראות בסיפורם של הקבצנים את סיפורו של הדור.

ש"י אברמוביץ', המוכר יותר בכינויו מנדלי מוכר ספרים, כתב את הספר לראשונה ביידיש ב-1869 תחת השם 'פֿישקע דער קרומער' ("פישקֶ'ה החיגר"). היצירה תורגמה לעברית על ידי שלום לוריא (התרגום נכלל בספר) ועל ידי ביאליק, וב-1907 כתב אותה הסופר עצמו מחדש. שמה של היצירה בעברית הורחב על ידיו מן הפרט פישקא אל כלל הקבצנים היהודים, והיקפה הורחב כמעט פי ארבע, כשמשקל שווה ניתן לחלקו של מנדלי, הביקורתי והלגלגן, ולחלקו של פישקא, קורבנה של החברה.

מאמרו של דן מירון מציג את האסכולות השונות ששימשו את החוקרים בבואם להבין את יצירתו זו של מנדלי. לעתים נראה לי עיסוקם מייגע, ואולי אף לא נחוץ, אך מצאתי במאמר נקודות רבות שהטילו אור על רבדים שחמקו ממני. יפה עשתה ההוצאה כשחיברה יחדיו את הנוסח המקורי המתורגם, את הנוסח העברי שקבע הסופר, ואת מאמרו המעמיק של מירון.

שפתו העברית של הסופר עמוסת מעקשים המקשים על הקורא, אך היצירה ראויה למאמץ הכרוך בקריאתה, וכדאי לשוב ולקרוא בה עם התובנות העולות מן המאמר הנלווה אליה.

הטקסט במלואו מצוי בפרויקט בן-יהודה.

דביר

1988 (1907 – 1909)

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “ספר הקבצנים / מנדלי מוכר ספרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s