משיח של חושך / רוסריו קסטיאנוס

משיח של חושך

"משיח של חושך" מתרחש בשנות ה-30 של המאה ה-20 בצ'יאפס שבמכסיקו. צ'יאפס, אחת משלושים ואחת המדינות המרכיבות את מכסיקו, עשירה באוצרות טבע, ומשום כך נמשכו אליה במשך מאות שנים יזמים זרים, ששעבדו את האינדיאנים תושבי המדינה. במחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשה נסיון לבצע רפורמה אגררית, ולחלק אדמות לאינדיאנים, נסיון שנכשל בשל התנגדות החוואים ובשל מהלכים כלכליים שונים. רוסריו קסטיאנוס, ילידת צ'יאפס, בת לחוואים שהתרוששו, מתארת בספר את ארועי התקופה דרך עיניהם של האינדיאנים ושל החוואים.

לדעת אויואה היה אפשר להציג את ההיסטוריה המכסיקנית על-ידי הרחבה מודרגת של מעגל אחד: מעגל בעלי-ההון. מן הכובשים אל הנזירים אל אדוני-האינדיאנים אל הקריאולים… עדיין רב המרחק עד שיגיע העושר להמונים הנחותים. בעלי-חזקה גדולים התנגדו לתהליך הזה, וכל הרחבה חדשה של המעגל הושגה על-ידי הטבעת המדינה בנהרי-דם, והשלכתה לחיות-טרף זרות ולתהום של תוהו-ובוהו בהמי, קרקע נוחה להצמיח משיחי-שקר ומנהיגים מכורים.

[…]

כשמסלקים את כזבי-התעמולה ואת הגוזמאות האופטימיות, רואים את המולדת והנה היא מרחב ענקי של מצוקה ובערות ורקבון, קרקע שעקרותה מעיקה או שפעתה הורסת: אוכלוסיה מפוזרת כאבקה בציבורי-בתים רבים מספור ומרוחקים זה מזה. פלוני שעמלו אינו מצילו מגסיסה אטית ברעב: אלמוני שאינו יודע קול חוץ מקול המגלב.

הסופרת מתארת עולם שטוף דעות קדומות ואמונות טפלות. המאבק העיקרי הוא בין הלבנים המשעבדים לאינדיאנים המנוצלים, אך שני המחנות מפוצלים ומסוכסכים בתוך עצמם, נוהים אחרי מנהיגים לרגע, מטפחים אמונות הבל, ומונעים לא בהכרח מבקשת צדק, אלא ממניעים כמו תאוות כבוד ורדיפת בצע.

אצבע מאשימה מופנה אל הלבנים, המוסריים בעיני עצמם ובינם לבין עצמם, אבל אינם חוככים בדעתם אפילו רגע בשעה שבאה ההזדמנות לידם לגנוב מאינדיאני. ולא עוד אלא שהם מתגאים במעשה ומספרים אותו לאחר-כך להנאת שומעיהם. העוולות שהם גורמים נעות בין מכירה של מוצרים חסרי ערך המחיר גבוה ועד חטיפת ילדות והפיכתן למשרתות. בשוויון נפש מספרת אשתו של חוואי כיצד, כשלא הצליחה להניק את בתה, עינתה אינדיאנית עד שזו ניאותה בלית ברירה להניקה, ומכיוון שלא היה לה מספיק חלב לשני ילדים, נגזר על בתה שלה למות. נדמה שבכל מקום בו מתקיים שעבוד, מסופר אותו סיפור עצוב: אנשים שזהותם ניטלת מהם כשהם נאלצים לעבוד בכפיה, מסמכיהם נלקחים מהם כדי שלא יוכלו לעזוב, והם שקועים מיד בחוב דמיוני (דמי הבאתם אל מקומם החדש, תשלום עבור מקום לינה, עלות המוצרים שהם מחויבים לקנות בחנותו של המעביד) שבגללו הם חייבים לעבוד ללא תמורה ממשית.

גם האינדיאנים אינם יוצאים נקיים. הסופרת מספרת על חוסר רצונם המופגן לרכוש השכלה, ועל נהייתם אחרי מכשפות ואלילי שווא. אחת הדמויות המרכזיות בספר היא של קטאלינה, אשתו של פדרו, האינדיאני היחיד שהבין את חשיבותה של ההשכלה, אך לא היה בו הכוח להנהיג את בני שבטו. קטאלינה סובלת קשות מעקרותה, היא נעה בין שפיות אכזרית לטירוף, וסוחפת את ההמון הנבער אל פולחן שמסתיים בדם.

שני הצדדים אינם בוחלים באלימות לשמה, כולל אונס וביזה, רצח תינוקות וזקנים, השמדת בתים ויבולים. המאבק אינו רק כלכלי וחברתי, אלא גם מאבק גרוטסקי בין אמונות שונות, המעתיקות זו מזו, ומבלבלות את ההמונים המבולבלים ממילא.

מוטיב מרכזי בספר הוא מעמדה של האשה, שללא קשר להשתייכותה החברתית נאלצת לתמרן בין רצונותיה ושאיפותיה ובין מעמדה כשניה לגבר, מוקפת בגדרות ובסייגים.

"משיח של חושך" הוא סיפור רחב יריעה, כתוב באיטיות ומתוך תשומת לב לפרטים, מעניין ועגום.

Oficio de Tinieblas – Rosario Castellanos

עם עובד

1975 (1962)

תרגום מספרדית: יוסף דיין

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s