ישראל – סיפור הצלחה / אדם רויטר ונגה קינן

62512013152b

לפני כשני עשורים הצטרפתי למינהל סחר חוץ במשרד התעשיה והמסחר. במסגרת ההכשרה ביקרנו במפעלי תעשיה, ואני זוכרת את תחושת ההשתאות נוכח הפיתוחים וההמצאות ונוכח היקפי היצוא שנחשפנו אליהם. רובם היו בעבורי בגדר חידוש, משום שחדשות שליליות זוכות לכותרות, אבל עשיה חרוצה והישגים גדולים משעממים. אז המשכנו לקטר על הפקקים בדרך לעבודה, ועשינו שמיניות באויר כדי לא להתעכב ליד אוטובוסים, שבאותו זמן היו יעד למחבלים מתאבדים. וגם המשכורת לא היתה משהו להתפאר בו. אבל הידיעה שלצד הצדדים הקודרים של חיי היומיום מתקיימת עשיה מפוארת צבעה את המציאות בצבעים רכים יותר ומאוזנים יותר, כמו גם ההתכווננות ליעד לשווק את ישראל ואת יכולותיה הכלכליות והתעשיתיות לגורמי חוץ. וזה בדיוק מה שהספר הזה מתכוון לעשות: לספר את כל העובדות המלהיבות והמעודדות של מדינת ישראל, ויש הרבה כאלה, כדי לאזן את תחושת האי-נחת הרווחת.

אני חושבת שעם העובדה הבסיסית אי אפשר להתווכח: מדינה שהוקמה כמעט מאפס עם תנאי פתיחה גרועים בכל היבט, הפכה בתוך פחות משבעים שנה למדינה מפותחת. כלומר, הצלחה. מחברי הספר, שהם בעלי קבלות בתחום התעשיה והפיננסים, מגבים את טענת ההצלחה בהוכחות ובהסברים, כשהם נוגעים כמעט בכל תחום בחיי המדינה ותושביה. הם מספרים בין השאר על מפעלים מצליחים, על ירידה בשעור ההרוגים בתאונות דרכים ובפיגועי טרור, על הנצחון על המדבר, על מהפכות בהתהוות – משק מים מאוזן בזכות ההתפלה, עצמאות אנרגטית בזכות מרבצי הגז, ותשתיות ותחבורה בפיתוח מואץ. את ההצלחה הם מסבירים בתכונות העם – מוכוון השכלה, מרדן, יצירתי – ובארבעה יתרונות מרכזיים – גלובלי, יזמי, טכנולוגי-מדעי ודמוגרפי (מדינה צעירה בעולם מזדקן). לא אכנס לכל הפרטים, אבל אני בהחלט ממליצה לקרוא ולהתרשם.

הבעיה בעיני בספר היא בהיותו יותר מדי "פוליאנה", כלומר בהתעלמות הכמעט גורפת מכל מה שפוגם בתמונה הנוצצת. כך, לדוגמא, מובאות דוגמאות רבות לחברות מצליחות, בלי להתייחס לכאלה שכשלו. פרק שלם ומלהיב מוקדש לפיתוחים צבאיים מדהימים, בלי אף מילת הסבר כיצד מדינה שהמציאה את כיפת ברזל אינה מצליחה למצוא פתרון למנהרות. יש התיחסות לצבא כמעצב אישיות, בלי להזכיר שחיילים רבים עוסקים בעבודה אפורה. המחברים אינם מוטרדים מתוצאות מבחני המתמטיקה – ישראל במקום ה-40 מתוך 64 – משום הפער שבין התוצאות הללו לפריחת ההייטק, ואינם מביאים בחשבון שציוני היום יעמדו למבחן רק בעוד למעלה מעשור. לקראת סיומו של הספר מצורף פרק האתגרים, ובו נמנות נקודות החולשה, ביניהן אי שויון גבוה, יוקר מחיה, מונופולים, הזנחת תעשיה מסורתית, רגולציה וביורוקרטיה, פריון עבודה נמוך, נטל בטחוני, חרם. לטעמי, נכון יותר היה בסוף כל פרק המונה הצלחות לסקור את השיפורים הנדרשים. לדוגמא, באחד מפרקי ההצלחה צוין שהמיסוי על עבודה בישראל נמוך באופן מפתיע יחסית למדינות OECD. בפרק האתגרים מוזכר המיסוי הגבוה כאחד המכשולים בדרך להתפתחות נוספת ולשביעות רצון. שני הנתונים אמנם אינם סותרים זה את זה, אבל לדעתי נכון יותר היה להציג אותם זה לצד זה. לא אהבתי גם את הויכוח שהכותבים מנהלים עם מדד פריון העבודה שמציג את ישראל במקום נמוך: או שמצטטים מדדים וסומכים עליהם, או שמתווכחים איתם. הבחירה לסמוך על מדדים חיוביים ולהתווכח עם שליליים פסולה בעיני.

הספר אמנם כולל נתונים חיוביים אובייקטיבים, אך כל נתון ניתן לפרשנות. לדוגמא, הכותבים טוענים שהתחושה שהשחיתות פשתה בכל חלקה טובה היא תוצאה של חשדנות, של קוצר רוח, ושל ציידי שחיתות שאין להם זכות קיום בלעדיה. בדקתי לפיכך את נתוני מדד השחיתות הבינלאומי: נכון ל-2016 ישראל נמצאת במקום ה-28 מתוך 176 מדינות עם ציון 64 (להשוואה, דנמרק וניו-זילנד מובילות עם ציון 90). זהו שיפור של שלושה מקומות לעומת השנה הקודמת. איך להתייחס לנתון הזה? הכל ענין של פרשנות וזוית ראיה: אפשר לומר ש-28 מתוך 176 זו תוצאה מכובדת. אפשר להזכר בנוסטלגיה ובאנחה בשנת 1996, השנה הראשונה בה פורסם הדרוג, כשישראל היתה במקום 14 עם ציון 77. אפשר לחוש סיפוק מהשיפור לעומת השנים 2011 עד 2014, כשהציון היה סביב 60, והמיקום כמעט נשק ל-40.

ישראל ממוקמת דרך קבע במקום גבוה במדד האושר של תושביה. למרות זאת התחושה היומיומית היא של ביקורת ושל חוסר שביעות רצון. המחברים מסבירים זאת כך: לשאיפה למצוינות יש תגמול אבל יש לה גם מחיר. חברה שאיננה שבעת רצון זו חברה שמצד אחד מתקדמת ומשיגה, מצד שני זו חברה רדופה שמשחירה את האפור; מגדירה את עצמה כמדינת עולם שלישי בכל פעם שיש הפסקת חשמל; כמדינה מושחתת בכל פעם שפוליטיקאי מועד; כמדינה שחובה להגר ממנה ולחיות במקום אחר, טוב יותר.

הספר צופה לישראל עתיד טוב יותר משל המדינות המפותחות האחרות. הכותבים הצהירו במבוא לספר על אי-פוליטיות, ואולי משום כך הספר מתעלם כמעט לחלוטין משאלות פוליטיות שדיון בהן הוא חלק בלתי נפרד מן התחזית לעתיד.

למרות החולשות שציינתי, אני ממליצה על קריאת הספר. הוא שופע עובדות חיוביות מפתיעות הנוגעות לחיי היומיום במדינה, ולנוכח תחושת אי הנחת הקבועה כדאי להחשף גם להיבטים מעוררי הגאווה של ישראל.

כנרת זמורה ביתן

2017

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “ישראל – סיפור הצלחה / אדם רויטר ונגה קינן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s