בראש של ברונו שולץ / מקסים בילר

d7a2d798d799d7a4d794_-_d791d7a8d790d7a9_d7a9d79c_d791d7a8d795d7a0d795_d7a9d795d79cd7a52

לעתים נדירות אני ממש מתעבת ספר, והארוע הנדיר הזה התרחש כעת בעזרתו של מקסים בילר וחמישה הסיפורים שבקובץ. בנסיון ראשון הנחתי אותו בצד באמצע הסיפור הראשון, בנסיון שני הצלחתי איכשהו לקרוא את השני ואת הרביעי, ובנסיון אחרון – בכל זאת מדובר ב"עם עובד", הוצאה מוערכת בעיני – דשדשתי בסיפור השלישי עד סיומו. אי אפשר לומר שלא נתתי לו הזדמנות הוגנת.

בסיפור הראשון, שעל שמו נקרא הספר, ברונו שולץ – היסטרי, רדוף הזיות ופחדים – מסתגר בחדר במרתף, ומנסח מכתב אל תומס מאן. הוא מבקש כנראה למשוך את תשומת לבו של הסופר הדגול, ועושה זאת באמצעות סיפור בדוי על בן דמותו של מאן שמסתובב בעיר. אם הסיפור הזה הוא מחווה לברונו שולץ, כפי שמצוין על הכריכה, אני כנראה מבינה לא נכון את משמעות המונח. שולץ שבסיפור הוא טיפוס דוחה – גבלס היה מאמץ בשמחה את דמותו כמייצג הגזע היהודי – עד כדי כך שנטשתי את הסיפור בגועל. לעולם לא אדע מה רצה שולץ ממאן, ולמען האמת ממש לא אכפת לי.

הסיפורים הבאים פחות דוחים, אבל באמת לא הבנתי למה נכתבו. קראתי, כאמור, שלושה מהם: "הליברמן האמיתי" מכיל גם הוא שני יהודים דוחים שגזלו תמונות במלחמת העולם השניה. "פרופסור גרוסמן" מסופר מפיו של יהודי שמן בעל עיני עגל יהודיות, שמגיע ללווית בתו, אותה לא ראה מעולם. "להתראות בקיבוץ הזורע" – הסיפור הסביר יחסית בקובץ – מסופר מפיו של נער יהודי-גרמני, שאחיו נהרג במלחמת יום כיפור. אין לי מושג במה עוסק הסיפור האחרון, "הרלם הולוקוסט", כי תש כוחי.

הנובלות מתוארות על הכריכה כ"שנונות ומרירות" והסופר כ"ילד הרע" של הספרות הגרמנית. לא מצאתי שנינות בסיפורים, ואם ילד רע פירושו סיפורים רעים, אז לא, תודה.

Im Kopf von Bruno Schulz – Maxim Biller

עם עובד

2017 (2013)

תרגום מגרמנית: שירי שפירא

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “בראש של ברונו שולץ / מקסים בילר

  1. הי אתי, מצד אחד מאוד אוהב את סקירותייך המלומדות והמקצועיות ומעריך את דעתך מאוד {כידוע לך}. לא קראתי את הספר וספק גדול אם אקרא. אבל בכל אופן מעלה תהייה: ברונו שולץ היה אדם אקסנטרי במלוא מובן המילה. ככל הידוע לי היה לצד כשרונותיו הרבים חובב סאדו מאזו, ששרד במשך תקופה את השואה כמעיין 'שפוט' או 'עבד נרצע' של קצין נאצי מהאכזרים שהיו. הקצין הזה היה נוהג לשבת על מדרגות ביתו ולצוד יהודים בנשקו האישי, לצלוף בהם למוות, להנאת המאהבת שלו, טרודי. יום אחד הוא רצח ככה איזה יהודי שהיה ה"עבד" של קצין נאצי אחר וזה כנקמה רצח את ברונו שולץ. אני כמובן שם במירכאות את המונח עבד כי ברור (או אולי לא כל כך ברור} ששולץ עבד בכפייה על מנת להציל עורו ממוות. שולץ אגב היה גם צייר מוכשר מאוד ואייר את קירות ביתו של אותו קצין נאצי, איורים שעוסקים בין היתר באהבתו {הלעיתים נכזבת} של הנאצי לאהובתו ולסוסים. זה כמובן על קצה המזלג ומהזיכרון..אני תוהה אם רקע מתאים על ברונו שולץ {שכיכב גם בספריו של אמיר גוטפרוינד המנוח וגרוסמן יבדל"א} עשוי לסייע להנות טיפה יותר מהסיפור המדובר שקטלת, או ממש לא?..{והרקע היה גם היה} ד"ש מקופנהגן. יוסי ריבלין

    אהבתי

    1. היי יוסי, תודה רבה על תגובתך. הכרתי את סיפורו האישי של שולץ, וכשראיתי לאן הסיפור של בילר הולך מהרתי לחפש פרטים נוספים. יצירותיו הכתובות והמצוירות של שולץ משקפות פטישים מסוימים, אבל בילר הגחיך אותו עד כדי גועל והקצין את מוזרויותיו עד כדי מחלת נפש. בדרך דומה, אך פחות קיצונית, הוא מגחיך וממזער את הדמויות גם בסיפורים האחרים. לא אהבתי את הסגנון, לא מצאתי תוכן מעניין בסיפורים, ואם יש בהם איזה מסר הוא חמק ממני בתוך הבליל. כך שהרקע הוא, לדעתי, לא הבעיה.
      אגב, הסיפור על האופן בו שולץ נרצח הוא כנראה אגדה לא מבוססת.
      נסיעה מהנה, קופנהגן יפיפיה 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s