אלמוניות / אגור שיף

3200219500b

ארם פריש, סופר אלמוני למדי, יואל און, סופר קאנוני (לפחות בעיני עצמו) בעל שם עולמי, ותִרזה און, אשתו של יואל, נחטפו מבית מלון במרקש, שם שהו לרגל כינוס ספרותי, והובאו אל ישוב קטן ומוזנח בלב המדבר. כבר בפיסקאות הפותחות את הספר אנו מתוודעים למערך הכוחות: הסופר האלמוני מצד אחד, והסופר הנערץ מצד שני. הגבר הבודד מצד אחד, והגבר הנתמך בידי אשתו מצד שני. באוהל שהוקצה להם תולים בני הזוג און שמיכה שתחצוץ ביניהם ובין פריש. במהרה תתפתח ביניהם דינמיקה ששורשיה ביחסים בין סופרים, ובסיטואציה של שני גברים ואשה אחת החולקים בעל כורחם גורל משותף.

"אלמוניות" מספר למעשה שלושה סיפורים במקביל. על הציר הכרונולוגי מתרחש סיפור החטיפה, שמתאפיין בעיקר בחוסר הודאות של החטופים באשר למתרחש בעולם שמחוץ לאוהלם, ובאשר לגורל המצפה להם. במקביל הסופרים קצת בורחים אל המילים, וקצת "מתרגמים" את חייהם ואת חוויותיהם ליצירה. אנו מקבלים הצצה אל תהליך יצירתו של ספר, כשיואל און "מכתיב" לאשתו סיפור חדש. "מכתיב" במרכאות משום שאין ברשותם כלי כתיבה, ואון מסתמך על זכרונה של אשתו, וגם על זכרונו של המאזין שמעבר לשמיכה. הסיפור השלישי מתרחש במוחו של פריש, ה"מתכתב" עם אשתו, עם ילדיו ועם הוריו, בעיקר עם אביו המת.

המוטיב המרכזי בעיני בספר הוא ההשפעה ההדדית בין החיים והספרות: סיפור שכתב פריש הופך למרכיב מהותי בפרשת החטיפה, לגיבור הסיפור החדש מעניק און את השם פריש (שם שבעיניו הוא כאוושת מברשת על שרוול מאובק), תרזה נכנסת לדמותה של אחת מגיבורות הסיפור, בתוך הסיפור שאון ממציא נכלל שכפול של סצנה שארעה לאון בסיפור שאגור שיף המציא, לחייו של ארם פריש מושאלים פרטים ביוגרפים של אגור שיף – החל משמו יוצא הדופן, דרך תאור עיסוקיו, וכלה בתיאור אביו, ועוד.

עולמם של הסופרים הישראלים תופס גם הוא מקום נרחב בספר. מפתה לזהות סופרים בשר ודם בדמויות המומצאות, אך אמנע מכך. הנה, לדוגמא, אמירה אגבית כמעט על עמדות פוליטיות, כשפריש תוהה למה דווקא הם נחטפו על ידי מי שמצטיירים לו כפלשתינאים:

הרי דעותיו של יואל און בענין הכיבוש ידועות היטב בעולם כולו, והוא נחשב לאחד מחשובי הקולות של מה שנקרא אצלנו "מחנה השלום". וגם ארם פריש, למרות זוטרותו, כבר סומן פה ושם כאויב העם…

ולהלן ציטוט מקטע המתאר את התרגשותו של פריש כשהוא סבור שאון קרא את ספריו, ציטוט הכולל עקיצה חבויה באשר לקריאת ספרים קאנוניים:

"ושתדע שאני דווקא מעריך מאוד את הכתיבה שלך".

פריש התעורר. הדם חזר לגופו בשטף חגיגי. יואל און קרא את ספריו! יואל און, הסופר המהולל, חתן הפרסים, עטור המדליות, שבע הביקורות, אהוב הקהל, יקיר התקשורת… יואל און קרא את ארם פריש!

[…]

רק שעכשו בתמורה עליו להחזיר לאון במחמאה משלו. אבל מה יאמר לו? הרי אף פעם לא הצליח לקרוא ספר של יואל און עד תומו. באחדים רק דפדף בחוסר סבלנות כשנקלע לחנות ספרים. באלה שקיבל לידיו – תמיד מתוך איזו כניעה לנותן מתנות שוחר טוב – לא הצליח לקרוא יותר מעשרים עמודים.

הקריאה בספר נעימה מאוד. הוא כתוב בשטף, מושך להמשיך ולגלות מה יקרה לגיבוריו בכל אחד מן הסיפורים, שזור הומור עדין, ומשכנע באמינות דמויותיו. הייתי סקרנית לגלות כיצד יסתיימו של הסיפורים, וטיפה התאכזבתי. לא אכנס לפרטים כדי להמנע מספוילרים, רק אציין שהתפירה בסיום היתה לטעמי יותר מדי "על פי הספר", והמקבילות בין הספרות למציאות מפורשות מדי. הייתי שמחה עם סיום פורע סדרים.

בהתעלם מן האכזבה הקלה בסיום, שהיא ענין של טעם אישי, הספר העניק לי חווית קריאה מסקרנת ונעימה, ואני ממליצה עליו.

עם עובד

2017

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s