אין דלת / תומס וולף

%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%9c%d7%aa

"אין דלת" מורכב מארבעה רגעים בזמן, ארבעה חודשי אוקטובר בין 1932 ל-1931. המספר, גבר צעיר, חש כמי שחי מחוץ לחיים ה"אמיתים", מחפש את הדלת פנימה, אך לשווא.

אבל לא מצאתי את הדלת, ולא סובבתי את הידית, ולא נכנסתי לחדר. כשהגעתי לא יכולתי למצוא אותה. היא היתה קרובה ככף ידי לו רק הייתי יכול לגעת בה, כמטחווי זרוע בלבד לו רק יכולתי לעבור את המרחק, רחוקה כמילה אחת לו יכולתי לבטאה. במרחק פסיעה אחת, תנועה אחת, היו כל השלווה, הוודאות, החדווה – ובית לנצח – שאליהם שיוועו חיי, ואני טבעתי בחשכה.

באוקטובר הראשון בספר, שהוא האחרון מבחינה כרונולוגית, המספר מנסה לבאר את בדידותו. הוא עושה זאת באמצעות כמיהתם, המשונה בעיניו, של אנשים אמידים אל חיי הבדידות. בתערובת של אי הבנה ושל ציניות הוא מנסה לפענח את עולמם, את חוסר שביעות רצונם מנוחות חייהם, ומספר על עולמו שלו במשכנות העוני, במקום של טינופת, של מחסור, של אלימות ושל חוסר פרטיות.

אוקטובר השני, הראשון כרונולוגית, מתואר על רקע מות אביו של המספר, מוות שהחזיר אותו אל בית ילדותו, אל הבדידות המוכרת. קודם לשיבתו הביתה ניסה לטרוף את החיים, קרא ולמד והתבונן כאחוז בולמוס, נלהב ונואש לסירוגין. הוא שוכב במיטתו בלילה, מאזין לקולות החשכה, אינו מוצא את הדלת, אך יודע שעליו לקום ולהמשיך לחפש.

"לך! לך! לך! יש ארצות חדשות, בוקר, ועיר בוהקת! ילד, ילד, לך ומצא שוב את העולם!"

אוקטובר הבא מתרחש בשנות הקולג'. המספר מתבונן בחבריו ללימודים ובמשפחותיהם, משתלב בחיים הסטודנטיאלים, ועדיין מרגיש אי-שייכות.

לא ידעתי אם טובה היא דרכם, אבל ידעתי שאינה דרכי. דלתם היתה דלת שבעדה לא אוכל להכנס. ולפתע מילא שוב השיממון הריק והערום את חיי.

באוקטובר האחרון הוא בוחן את חייהם של נהגי המשאיות, המקובצים מול חלונו, ורוקם חזיון סביב גבר שתקן שכמעט ואינו זז ממקומו.

כפי שניתן להתרשם, הספר הנו יותר הגותי מעלילתי, ובכל זאת המספר לוקח את הקורא אל מחוזות שונים, אל אנשים שונים, אל תחנות בזמן. דרך נקודת מבטו המיוחדת נשקפים חייהם של אחרים – נהגי משאיות, עשירי ניו-יורק, תושבי ברוקלין, סטודנטים אנגלים – אך בעיקר נשקפים חייו הפנימיים של צעיר שאינו משלים עם חייו כפי שהם, צעיר אבוד במידה רבה, מחפש דרך אל החיים.

הפרוזה של תומס וולף אינה קלה. קראתי את הספר פעמיים בתוך שבוע, ולא ירדתי לחקר כל רעיונותיו, אך האוירה שהוא מתאר והכוח המניע של המספר מובעים בעוצמה וחודרים אל הלב.

No Door – Thomas Wolfe

תשע נשמות

2016 (1933)

תרגום מאנגלית: לי עברון

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s