גל חום / אור איזקסון

gal-hom-cover-267x396

כותרת משנה: נובלה מהורהרת מעורערת

פטריק, גבר צעיר כבן עשרים ושש, גר עם הוריו על חשבונם, מתקשה להתמיד בעבודה, משקר באופן כרוני לאחרים ולעצמו, חי חיי בטלה בין הפאב למיטה, וסובל מחרדת האופציות. בפרק הפותח את הספר הוא עומד בפתח הבית, ומתלבט האם לפנות ימינה כדי להעביר ערב של אלכוהול וסמים עם חבריו במקום הבילוי הקבוע, 'מסבאת הנאשמים', או לפנות שמאלה אל ביתה של אהובתו רוזלין. בצר לו הוא מהרהר באפשרות שלישית, לצעוד קדימה אל הכביש שלפניו, ולהפגע מרכב חולף, אך המחשבה על הסיכוי שיגיע בשלום לצד השני, ושם ייאלץ לבחור שוב, מעייפת אותו. חרדת האופציות היא בעיני נושא הספר, והיא שזורה בו עד לבחירה האולטימטיבית בסיומו.

פטריק מיטלטל בין מצבי רוח, בין יאוש לתקווה, בין חרדה לאופוריה. הטלטלות הללו גורמות לחוסר איזון רגשי (או נובעות ממנו). כך, לדוגמא, הוא נקלע לדכאון מן הסיבה הבאה:

על אף טעמו העז והמנחם של המשקה, עוד היה מכונס בתוך עצמו. מופתע לרעה, כעוס, מבולבל, שקוע כולו בעצב ובאכזבה למשמע האמת הטרגית – ב'פאב בלי השם' לא מגישים עוד את המשקה האהוב עליו.

את הדור הקודם מייצגים הוריו הסטראוטיפים של פטריק, זוג בורגני משועמם, שקוע בשגרה, מחפש ריגושים קטנים אסורים. זוג נורמטיבי המנהל חיים קטנים:

בני הזוג דוולטר ישבו בפינת האוכל שבמטבח וסעדו את ארוחת הערב המאוחרת בשתיקה מוסכמת ונורמטיבית.

חבריו של פטריק, בני דורו, סובלים כולם מחוסר סיפוק. חלקם עובדים ומתפרנסים, בשונה מפטריק, אך בערבים הם מחפשים מפלט מחדגוניות חייהם התקועים באלכוהול ובסמים. נדמה כי כולם אנשים תלושים, נטועים בעיר מבלי להרגיש שייכות, אינם קשורים למקום המגורים או למקום העבודה, מקווים באופן ערטילאי לאושר כלשהו, אבל מעדיפים את הפתרון הרגעי על פני התכנית הכוללת.

מיקומה של העלילה אינו ברור. מן הסתם היא מתרחשת בעיר אירופאית, אך במהלך רוב הספר דמיינתי את גיבוריו בניו-יורק, ולמעשה בשינוי שמות וכמה פרטים היא יכולה להתרחש גם בתל-אביב. בעלון המתלווה לספר מוזכר בהבלטה המונח "דור ה-Y". האם הספר אמור לייצג את הדור הזה, על מאפייניו והתלבטויותיו? מכיוון שאני סולדת מהכללות בכלל, ומההכללות הגורפות לגבי דור ה-Y בפרט, אתעלם מן השאלה הזו.

במשך רובו של הספר היה לי קשה להתייחס אליו ברצינות. הספר כתוב בשפה גבוהה ומתיימרת, אבל ניכר שאין המדובר בנסיון של הסופר להפגין ידע בשפה או לרומם את ספרו באמצעותה, אלא מדובר דווקא בשימוש גרוטסקי במתכוון, המוביל את התייפיפות השפה עד כדי שגיאות, לא ברור אם במתכוון או מחוסר תשומת לב. מכל מקום, הסגנון, יחד עם התנהלותם הבטלנית של גיבורי הספר ועם ההיטפלות לפרטים חסרי משמעות, גרמו לי רוב הזמן להתייחס אליו כאל ספר נונסנס. לא הצלחתי להחליט אם הסופר מנסה להתחכם, לעורר צחוק, או שזוהי דרכו להדגיש – דווקא באמצעות הסוואה – את הנושאים המעניינים אותו.

הנה שתי דוגמאות אקראיות לסגנון הספר:

שלוש הלגימות הראשונות היו מלוות באנחותיהם המרעימות של הגרונות הזכריים כשמשקה איכותי גולש במורדם ולא נוסף להן מלל.

כשהקיצה בשנית, נשקה כבר השמש לאופק. עיניה של העלמה נפקחו בטשטוש ובמצמוצים תדירים, וזיהו את אהובה ישוב על הכורסה, לבוש בבגדים מהודרים שלא ראתה קודם לכן.

כשמקלפים את שכבות הסגנון, השטותניקיות והציניות, מדובר בסופו של דבר בסיפור עצוב על צעיר אובד ואבוד, שעולמו הרוחני דל עד חמלה. למען האמת אני מתקשה לקבוע עמדה בדבר איכותו של הספר, אבל הסגנון הצחיק אותי, וכשהשעיתי את השיפוטיות בדבר אופיו של פטריק הוא הצליח לגעת בליבי, כך שלמרות ההסתיגויות אני חושבת שהוא ראוי לקריאה.

 

חבר לעט

2016

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s