חמש פנים / עמנואלה ברש-רובינשטיין

hameshpanim-4s

"חמש פנים" הוא קובץ של חמישה סיפורים. המשותף לכולם הוא מעין התחבטות סביב זהות עצמית, אך בסגנונם ובתוכנם הם שונים זה מזה.

הסיפור הראשון, "מעוף הציפור", הוא לטעמי הטוב ביותר מביניהם. המספרת, ששכלה את אביה, טסה מיד לאחר השבעה לכנס בשיקגו. היא מיטיבה לתאר את הערפול שבו היא שרויה, אוירה מתוארת בדייקנות של אפרוריות וקור ועייפות, תערובת של טראומת השכול עם תחושת זמן משובשת בשל הטיסה ועם מזג אויר קודר. אם לא די באלה כדי סכסך עליה את דעתה, נדבק אליה המארח של הכנס, שמתעקש לחקור אותה על מחלתו של אביה ועל גסיסתו. היא עייפה מכדי להתאמץ לרדת למניעיו של המארח, ויפה בעיני שהסופרת מותירה לקוראים לפענח את סיבת האובססיה שלו מבלי להגיש את הפתרון לעוס בפי המספרת.

הערכתי גם את הסיפור השלישי, "המורה ללשון". גיבורת הסיפור הזה היא מורה מצליחה על פי מדדי הציונים של תלמידיה, אבל היא קשובה יותר להישגים ופחות לאנשים. המספרת, אשה מרובעת וצייתנית, מתערערת כשהמנהל מביא לבית הספר מורה נוספת ללשון, כריזמטית ממנה. היא אינה בנויה למרי גלוי, ואת תחושת השליטה היא מחזירה לעצמה באמצעות גניבה מחנויות.

הסיפור השני, "עגילים", מעמיד זה מול זה שלושה דורות של נשים. הסבתא ילידת אירופה, מקפידה על הופעתה, מטפחת את ביתה, מופנמת ושומרת על סגירות ועל פרטיות. בתה היא ההפך הגמור ממנה, טיפוס בוהמי, קולנית ומרושלת, מתמזגת בחברה ללא מחיצות. הסיפור מתמקד ביחסים שבין הסבתא לנכדה לאורך שנים. בניגוד לסבתא ולאם, שכל אחת מהן היא תבנית מקום הולדתה, הנכדה מתלבטת באשר למקומה ולזהותה. הסיפור מעניין, ויש בו אמירות משמעותיות, אבל לטעמי עדיף היה להתמקד בתקופה אחת בחיי השלוש, ולא לדחוס חיים שלמים לסיפור קצר אחד.

הסיפור החמישי, "הילה", מתואר מנקודת מבטו של אדם שנפגע בתאונה, וזכרונו נפגע. בעמודים הראשונים, בהן מתוארות הזיותיו של המספר, לא נהניתי מן הסיפור. לקח יותר מדי זמן עד שהתמקד במשהו מובן, ולמען האמת שקלתי לנטוש אותו. אבל מרגע שהמספר עובר מן ההזיה למציאות, מבולבלת כלל שתהיה, הוא נוגע ללב יותר, ולטעמי קריא ומעניין יותר. את המספר מקיפות שלוש דמויות מרכזיות, אמו, אשתו ובתו, שאותן אינו מזהה, ורק מדברים שנאמרים סביבו הוא קולט מי הן. המספר מרגיש נוח דווקא עם זרים חברי צוות בית החולים, ואינו מרגיש נוח עם קרובותיו, מן הסתם בשל הציפיות שלהן ממנו, שישוב להיות האיש שהן מכירות.

לא אהבתי את הסיפור הרביעי, "כלב שמירה". דוד, גיבור הספר, סובל מחרדה משתקת מכלבים. לא עוזרים נסיונותיו לשכנע את עצמו להתעשת, אבל כדורי הרגעה עושים את העבודה ונוסכים בו אומץ. לטעמי, זהו סיפור שחוזר על עצמו ומתארך שלא לצורך.

מעניין לציין שבכל הסיפורים יש נוכחות הורית בולטת, והשפעתם של ההורים – לפעמים תומכת, לפעמים מסרסת – ניכרת ומשמעותית לאורך שנים ללא תלות בגיל.

בשורה התחתונה: קובץ מעניין

מנדלי

2016

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s