מר מ' היקר / הרמן קוך

2119396-5

מר מ' הוא סופר הולנדי בעל שם. הוא סופר פורה, כותב ומפרסם הרבה, ומרבה לכתוב על מלחמת העולם השניה. לאחרונה יצא לאור ספרו "שנת השחרור", והוא מוזמן לספריות ולחנויות ספרים לקרוא מן הספר ולחתום עליו. ספרו "סגירת חשבון", שנכתב לפני שנים רבות, היה הראשון שהצליח אצל הקוראים. הספר שאב את השראתו ממקרה אמיתי, ספק רצח ספק היעלמות: מורה להיסטוריה בתיכון נעלם, ושניים מתלמידיו – עם אחת מהן היה לו בעבר רומן – נחשדו במעורבות בתעלומה, אך החשדות לא הוכחו. "מר מ' היקר" מספר על הפרשה הזו מכמה נקודות מבט – של הסופר, של אחד משני התלמידים, ושל המורה. במקביל הוא עוסק בהרחבה במלאכת הכתיבה. סיפור הפרשה הוא מעין מותחן, דרך הסיפור מתעתעת, והסיום מפתיע. על כתיבת ספרים, וגם על קריאתם, יש לכותב דברים רבים לומר (ציטוטים בהמשך). השילוב בין שני הנושאים עובד יפה, ובשיאו – ממש לקראת סיום – מתערבים יחד הפרשה, כפי שקרתה באמת, והגרסה הספרותית שלה, כפי שהסופר בחירותו בחר לכתוב אותה.

לצד סיפורו של "סגירת חשבון", הספר עוסק במגוון נושאים. הן הסופר והן התלמיד לשעבר – ששניהם נושאים את השם הרמן, כשמו של כותב הספר (מעניין בהקשר זה לציין שגם הרמן קוך התפרסם כסופר בזכות ספר שעסק ברצח על ידי בני נוער) – הם אנשים דעתניים, שאינם מהססים לבטא עמדות נחרצות בכל נושא, שולי או מהותי. כך, לדוגמא, התלמיד מבטא דעות שוביניסטיות, כמו אלו:

לנשים יש יותר זמן מאשר לגברים. אחרי שהן שאבו אבק הן פותחות ספר – ספר שלך – ומתחילות לקרוא.

אתה לא יכול לספר לה מה אתה עושה. היא גם ככה לא תבין, בסופו של דבר היא אשה.

שניהם חולקים אותה דעה מזלזלת לגבי שיחות בין אנשים:

ברור שהשיחות בטלפונים הניידים הן על לא-כלום, אבל זה נכון לגבי כל השיחות. גם אלה ליד משאבת המים של הכפר […]. אנשים מעדיפים לדבר על לא-כלום, זה ככה כבר אלפי שנים, ולשביעות רצון כולם.

והסופר מביע בבטחון מוחלט את העמדה המוזרה הזו לגבי נסיונותיהם של הנאצים להסתיר את מעשיהם:

לקראת סוף המלחמה הם עשו הכל כדי למחוק את עקבותיהם. עד היום הזה הם מכחישים את מעשיהם. אבל מה היא הכחשת השואה אם לא קול המצפון?

המלחמה נוכחת בספריו של מר מ' בין השאר משום שהיתה זו תקופה טראומטית עבורו: אמו נפטרה במהלכה, ואביו התנדב לצבא הגרמני ויצא לרוסיה לבצע "פקודות מיוחדות", מן הסתם פעולות רצח. כשהוא נשאל על עברו של אביו, זה מה שיש לו לומר:

היו כאן בהולנד בעיקר מליוני אנשים שלא עשו כלום […]. פחות מאחוז אחד הצטרף למחתרת, אולי קצת יותר מאחוז אחד חיפש הרפתקה בדרך אחרת. הם התגייסו לצבא שנדד בערבות רוסיה. מה לעשות, אני מעריך יותר את אלה שלפחות עשו משהו. אפילו שצד אחד היה הטוב והשני אולי הרע.

שני ההרמנים, גיבוריו של הספר, הם, אם כך, אנשים שקשה לחבב. ובכלל, אין בספר דמויות חיוביות. המעטות שנוטות לחיוב הן כנועות, חננות, קולן כמעט שאינו נשמע, או שהוא חיוור בצל הקולות הדומיננטים. חלק ניכר מהעלילה מתרחש בין תלמידי תיכון והמבוגרים המעורבים בחייהם. המורים הם או מנותקים או נלעגים בנסיונותיהם להיות מהחבר'ה. ההורים ברובם ויתרו על הסמכות ההורית. מצטיירת תמונה של דור תלוש, שאיכשהו מגדל את עצמו.

בעיני זהו בעיקר ספר על ספרות. הנה כמה ציטוטים נבחרים במגוון ההיבטים של עולם הספרות. בהתעלם מהנטיה להתנשאות ולהכללות, הם מעוררים לפחות מחשבה.

על ספרים בלתי ממוקדים (לדעתי, "ארוחת הערב" של קוך סובל מן התופעה הזו: במקום להתמקד בנושא ההורות, הסופר הוסיף מחלת נפש לאב, ובכך הוציא את הספר ממיקוד):

יוצא לך לקרוא לפעמים ספרים שאתה לא יכול להתחמק מהרושם שהסופר ניסה להוסיף עוד קצת. שהוא חשב שהנתון הכי חזק שיש לו לא מספיק. זה גם מאוד מובן, לכל סופר יש נטיה כזאת. אתה עובד חודשים על ספר, לרוב שנים, הוא כבר נמאס עליך, הסיפור מתחיל לשעמם אותך, וכדי להלחם בשעמום הזה אתה מוסיף לו אלמנט חדש, תפנית מפתיעה, משהו סנסציוני. הסיכוי גדול שעם התוספת הזאת אתה הורג את האיזון של הספר. הסופר אולי משתעמם, אבל הקורא עוד לא. הסופר שוכח שהקורא לא עסוק עם הספר חודשים או שנים. לכל היותר כמה ימים או שבוע. אין לו זמן להשתעמם.

על קריאת ספרים סתמיים:

היה הבדל אחר בין ספרות ו"שאר הספרים". זה היה בדיוק כמו לאכול את אותו אוכל בשתי מסעדות שונות. מימין היתה מסעדה עם כוכבי מישלן, משמאל ברגר קינג או מקדונלדס. הענין הוא שלא תמיד רצית להכניס לפה מנות אלגנטיות […]. לפעמים פשוט התחשק לך המבורגר עם בייקון וגבינה מותכת, לחם רך וספוגי, שומן שמטפטף על סנטרך וממשיך למטה – אבל לזה תמיד התלוותה תחושת אשם […]. קריאה של מותחן או בלש השאירה בו אחרי הסיום כמעט אותה תחושת ריקנות גדולה. זה הכל?

על ספרים שזכו לחיים חדשים לאחר שעובדו לסרטים מוצלחים:

מתחת לאותיות הנוטפות דם יש תצלומים של שלושת השחקנים בתפקידים הראשיים […] טעות מכוונת, שנעשתה אך ורק כדי להעלות את אחוזי המכירה […]. סרט או לא, אסור לך להדפיס תצלומים של דמויות על הכריכה. אתה מגביל את הדמיון של הקורא. אתה מכריח אותו לראות מעכשו את הפנים של השחקנים הראשיים בזמן הקריאה […]. שלוש מאות אלף קוראים, לכל דמות שלוש מאות אלף פנים שונות. שלוש מאות אלף פנים שפרצוף אחד בסרט הורס במחי יד […].

[…] שני אי-דיוקים עובדתיים כבר במשפט הראשון […] המשפט הראשון לא הופיע על גב הספר במהדורה השמונה-עשרה, הוא נוסף רק במהדורה של הסרט. ומאז הוא נשאר שם בכל מהדורה שיצאה. הספר התאים את עצמו לסרט. סרט שבכמה נקודות חשובות שונה מהספר.

על בינוניות (נושא שמעסיק את השניים גם מחוץ לעולם הספרות):

הוא כותב נחמד, זה מה שאנחנו אומרים על הסופר הבינוני. זאת נקודת השיא שלו, להוציא לאור ספרים שכתובים נחמד. אתה באמת חייב להיות אדם בינוני אם אתה מסוגל לחיות עם הידיעה הזאת, אם אתה רוצה להמשיך ולהיאחז בחיים כאלה, ואולי מוטב שאומר – אם אתה לא מעדיף למות.

בשורה התחתונה: ספר מורכב, מותח במידה, ורוב הזמן מעניין.

Geachte Heer M. – Herman Koch

כתר

2016 (2014)

תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מר מ' היקר / הרמן קוך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s