סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי / נתן שחם

sipur_kisuy1

"סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי" נכתב על ידי נתן שחם במטרה להציב יד זכרון לאמו. הסופר ואחיו, הסופר דוד שחם, ידעו מעט מאוד אודות חיי הוריהם – הסופר אליעזר שטיינמן ורעיתו ורדה – טרם לידתם, וגם המעט שסופר לא היה עקבי, והסתיר יותר משחשף.

כשנחשפה הגרסה האחרת על ילדותה ונעוריה הבנתי שאמא ואני נפגשנו על הגשר הצר של הזיקה שבין אם לבן, ומעולם לא הזמינה אותי להתוודע אל מי שהיתה כאשר עדיין לא היתה אמי.

כמוטו לספר (אחד משלושה) בחר נתן שחם להתייחס לנטיה לחטט בעבר ולהתרפק עליו:

לא אחת הוזהרנו מן המבט לאחור. אשת לוט היתה לנציב מלח ואורפיאוס יצא מן השאול בגפו. אף על פי כן, אנו מתרפקים על העבר בהנחה מוטעית שאפשר להקיש ממנו על העתיד.

לטעמי, יותר משהמוטו הזה מייצג את הספר, מייצגת אותו אמירתו של ביאליק בהתייחס לביוגרפיות, אמירה המצוטטת בספר:

"ובכלל אין בדעתי מקום בספרות לביוגרפיה סתם פרוטוקולית ופספורטית אלא לביוגרפיה של הרוח והתפתחותו, וזה הוא חוכמה בפני עצמה, חוכמה הקרובה יותר לאמנות".

אמירה זו תופסת יפה את כוחו של הספר שלפנינו. ספר ביוגרפי, או אוטוביוגרפי, המכיל אנקדוטות מחייו של גיבורו, ומסופר כדרך שמסופרות אנקדוטות שכאלה במסיבת רעים ("פרוטוקולית ופספורטית" בלשונו של ביאליק), משקלו בדרך-כלל משקל נוצה. על מנת שלספר ביוגרפי יהיה משקל של ממש, עליו להיות בעל ערך מוסף, מה שביאליק מכנה "ביוגרפיה של הרוח והתפתחותו". לספרו של נתן שחם יש ערך מוסף שכזה.

אליעזר שטיינמן ורוזה לבית בריסמן נפגשו באודסה. הוא כבר היה אז עמוד תווך בספרות העברית, היא הכשירה עצמה להיות זמרת אופרה. לאחר שנישאו, נאלצו להמלט לפולין בשל המשטר הסובייטי.

"אחרי שהוציאו להורג אדם בגלל קילו סוכר החלטתי שהמהפכה הזאת היא רצחנית ולא תשנה דבר", אמר לי פעם, וכשתמהתי: "בגלל אדם אחד?" הוא ענה לי בשאלה: "כמה צריך?"

בורשה הקדישה רוזה – שמאוחר יותר שינתה את שמה לשושנה ואחר-כך לורדה – את זמנה ללימוד העברית, שבעלה היה מנושאי הדגל שלה, ונרשמה ללימודי גננות שהתאימו לה מאוד בשל נטייתה לילדים. נסיון להשיג סרטיפיקט לארץ לא צלח, משום שארץ-ישראל – כך נאמר להם – היתה זקוקה לרועי צאן ולא לאנשי רוח. כשהחלו השניים לשקול הגירה לארצות-הברית, התערב ביאליק, שהציע לשטיינמן להיות עורכו של כתב עת ספרותי בארץ. למוסדות הציוניים היה קשה לסרב למשורר הידוע, והזוג, שכבר היה מטופל בילד וציפה לילד השני, עלה ארצה.

אצל כותב שטחי יותר ומיומן פחות מנתן שחם, פרשת התערבותו של ביאליק בסוגית הסרטיפיקט היתה נותרת בגדר אנקדוטה להשתבח בה. אצל נתן שחם הפרשיה הזו מתוארת כפרק ממערכת היחסים שבין אביו לביאליק, שבין השאר מובילה לתובנה שריב עקרוני לחוד וכבוד הדדי לחוד: דרכיהם של השניים נפרדו בשל חילוקי דעות עקרוניים, אך ביאליק המשיך להיות מעורב בחיי המשפחה, ובין שני הסופרים שררו יחסי רעות קרובים.

הנה עוד סיפור, שיכול היה להשאר בגדר מעשיה להתגדר בה, אבל אצל נתן שחם הוא מהווה אמצעי להמחשת אבהותו של אביו. בניגוד לאמו, שהיטיבה לתקשר עם ילדים, כמו גם עם מבוגרים, לאביו האבהות היומיומית לא באה בקלות. מי שמילא אצל הילדים כמה מתפקידי האב היה המשורר אברהם שלונסקי. בין שאר הפרטים ששחם בוחר לספר בהקשר זה, הוא מספר על הולדתו של הספר (המקסים) "עלילות מיקי מהו". אביו ושלונסקי נסעו יחדיו בשליחות לחו"ל. מהאב לא קיבלו מכתבים, ומי שכתב לילדים שנותרו בארץ היה שלונסקי, ובמכתביו אלה למעשה יצר בהמשכים את מה שיהיה אחר-כך הספר.

הספר מתאר יפה את הסביבה הספרותית של אותה תקופה, אבל לבו הוא הנסיון לפצח את דמותה של האם. הילדים הכירו אשה דאגנית, חששנית, שהיתה גם אשת חיל, עובדת שעות ארוכות מחוץ לבית ומתחזקת דירה ומשפחה. דבר לא היה ידוע על ילדותה, למעט הפרטים המעטים שבחרה לספר, וגם אלה לא היו עקביים. פעם סיפרה שאביה היה בעל טחנת קמח עשיר, ופעם שהיה רק מנהל חשבונות בטחנה. רק שנים אחרי מותה, כשאחת מאחיניותיה עלתה לארץ, נחשפה ילדותה האמיתית. לא היו שם סודות אפלים, רק ילדות קשה, וילדה נחושה שפילסה את דרכה. כמה תהיות שעלו במהלך השנים מצאו את פתרונן, ותהיות אחרות צצו במקומן.

מוטיב חוזר בספר, וכמובן בחיי המשפחה, הוא המאמץ של הבנים לא לצער את אמם. הרבה תרגילי הטעיה ננקטו כדי למנוע ממנה דאגה ועוגמת נפש, ששיאם ההמנעות מלספר לה על גירושיו של דוד, שאת אשתו אהבה מאוד. כל הנוגעים בדבר שיתפו פעולה – הבנים דוד ונתן, האשה שממנה דוד נפרד ושתי בנותיהם, האשה שאיתה חי ושני ילדיהם. יש, בעיני, משהו מבייש בהתיחסות הזו, שמקורה אמנם טהור, אך יש בה משום זלזול ביכולת של האם להכיל את מצוקות החיים. זו, כמובן, הערה בלתי ספרותית בעליל, אבל מכיוון שהסופר חוזר שוב ושוב אל הפן הזה ביחסיו עם אמו – ולמעשה בו הוא פותח וגם סוגר את הספר – לא יכולתי להמנע מלהתייחס אליו.

בשורה התחתונה: ספר שנכתב באהבה כיד זכרון לאשה אחת, ומכיל עולם שלם. מומלץ. 

 

כנרת זמורה ביתן

2015

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s