סוחרי האומות – אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס

d7a1d795d797d7a8d79920d794d790d795d79ed795d7aa20d7a9d7a2d7a8

"סוחרי האומות" ראה אור ביוון ב-1882. הוא כתוב בפרוזה קלילה לכאורה, אך עוסק ברגשות עמוקים, ומצליף בכל ממסד אפשרי – בממשל, במעמדות הגבוהים, באנשי הדת, וגם פשוטי העם אינם יוצאים נקיים. עולמו של פאפאדיאמנטיס הוא עולם של יד איש באחיו, של תאוות בצע ואנוכיות, של אופורטוניזם וניצול.

העלילה מתכתבת עם טרגדיות יווניות, ותחילתה בשנת 1199, באזור הים האגאי הנשלט על ידי ונציה. סנותוס, איש אצולה ונציאני ניצל משבי שודדי הים על ידי מוחראס, סוחר יווני אמיד. הוא מוזמן להתארח בביתו של היווני, שם הוא פוגש את אבגוסתה, אשתו היפה, וגומל למארחו רעה תחת טובה כשהוא חוטף את האשה. אנו פוגשים את גיבורינו שמונה שנים אחר-כך: מוחראס רודף אחרי סנותוס, כדי לנקום בו וכדי לגלות מה עלה בגורל אשתו. סנותוס נקרא, יחד עם אצילים אחרים, לצאת עם ספינותיו להשליט משמעת בים האגאי. אבגוסתה הצליחה לעזוב את סנותוס, אך לא שבה אל בעלה: היא אינה סולחת לעצמה על שהתאהבה בחוטפה, ומחפשת מרפא ליסורי נפשה במנזר. העלילה רצופה צירופי מקרים והטעיות ואי הבנות וסיבוכים, שמן הסתם לא היו מתקבלים על הדעת בספר אחר, אבל בספר הזה, שיש בו, כאמור, מן הטרגדיה היוונית, וגם מן הליברית האופראי, לא ההגיון הסיפורי הוא העיקר, אלא הטרגדיה של תאוות הבשרים, חיבוטי הנפש, והעונש הבלתי נמנע. על גב הספר נכתב כי פאפאדיאמנטיס כונה "דוסטויבסקי היווני": אין שום דבר דומה בסגנונם, אבל תפיסת החטא ועונשו של שני הסופרים דומה, אם כי החטא היחיד ב"סוחרי האומות" שאינו חומק מעונש אכזרי הוא החטא המינורי של האשה.

כאמור, הסופר מנצל את הבמה להצביע על חוליי החברה, לפעמים בנימה היתולית, כמו בדיאלוג ה"מדיני" שבין שני אצילים ונציאנים שיצוטט להלן, לפעמים בלשון חריפה, כמו בקטע שיצוטט אחריו:

עמ' 76:

"אריה האבן של סן מרקו לא יודע שובעה!"

"הוא רק משחיז את שיניו…"

"מבריק! ונציה לבדה המציאה את אבן הפילוסופים."

"הדרורים נושאים את החרקים בנוצותיהם ונצים נושאים את הדרורים בטפריהם."

"ונציה נושאת את כל המדינות!"

"אבל מדינות אינן מרחפות."

"כי ונציה קטעה את כנפיהן."

"ונציה מוכרת את ישו וקונה את מוחמד."

"עדיף שתצליח למכור את שניהם."

"במחיר הטוב ביותר."

"ושונציה תאלץ את הח'ליף לכרוע לפני האפיפיור."

"שיחלוק אתו בהרמון שלו."

וזה נחשב לדיון בענינים מדיניים.

עמ' 183:

ונציה, עיר שהפכה למדינה, שגשגה ובניה נעשו תאוותנים כרודנים. המדינה הסמיכה אותם לצאת ולכבוש את העולם. זוהי הגנאולוגיה הפוליטית, מאבות אבותינו ועד היום: ימי בטלה מולידים את העוני. העוני הביא לעולם את הרעב. הרעב עורר את התיאבון. התיאבון הוליד את תאוות הבצע. תאוות הבצע הולידה את הפשע, והפשע הוא אבי הפוליטיקה. זהו סיפור מוצאה של המפלצת הזאת. פעם באה בכוח. עכשו – בעורמה… ובכוח. ללא עוצר.  

בשורה התחתונה: ספר שונה, מעניין, ולמרות כובד נושאיו הקשים לעיכול הוא קל לקריאה.

ΑΛΕΞΑΝΔΡΟΣ ΠΑΠΑΔΙΑΜΑΝΤΗ – Alexandros Papadiamantis

כתב ווב

2015 (1882)

תרגום מיוונית: דפנה שרמייסטר וחיים פסח

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s