מילא 18 / ליאון יוריס

18855

ברחוב מילא 18 בגטו ורשה שכן הבונקר של מפקדת הארגון הלוחם בשבועות האחרונים למרד. ב-8 במאי 1943, לאחר שבועות של לחימה עיקשת, התגלה הבונקר על ידי הגרמנים, ומרבית תושביו, כשלוש-מאות איש, נהרגו. היום ניצב במקם אתר הנצחה.

ליאון יוריס שוזר בספר מציאות ובדיה. אף אחת מהדמויות אינה מופיעה בשמה האמיתי, שכן לצד עובדות היסטוריות מתועדות הסופר בדה להן פרטים ביוגרפים מומצאים, והוסיף פרשנות משלו להתנהלותן. יחד עם זאת, הארועים עצמם, המתחילים זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ומסתיימים עם חיסול הגטו, משקפים נאמנה את מצבם של היהודים בורשה, את לוח הזמנים של ההשמדה, את הלוך הרוחות בקרב היהודים, ואת התנהלותו של המרד. הסופר מתיחס בספר להיבטים רבים של אותה תקופה: ארכיון עונג שבת, היחסים בין הארגונים השונים, היודנראט והמשטרה היהודית, העזרה ההדדית, תרמית מלון פולסקי, ועוד.

עלילת הספר מתפתחת בהדרגה. תחילה אנו מתוודעים אל הנפשות הפועלות, אל היחסים ביניהן, ואל עמדותיהן בעיקר בשאלות של יהדות וציונות. השליש הראשון של הספר הוא יותר רומן מהיסטוריה, ולמען האמת לא התלהבתי ממנו בשלב הזה. אני מבינה שהסופר ביקש ליצור היכרות והזדהות עם גיבוריו, להציג אותם כבני אדם מן השורה, על אהבותיהם והתלבטויותיהם ושגרת יומם. אולי ביקש בדרך זו גם להדגיש את הניגוד שבין החיים לפני המלחמה לזוועות שבפתח. לטעמי, ניתן היה לקצר. אולם כשמוראות השואה בכלל והגטו בפרט טרפו את חייהם, והשאלות שהתחבטו בהן הפכו מהתלבטות בענייני מפגשי אוהבים להתלבטות בענייני חיים ומוות, הספר – למרות שעדיין נותר בסוגת הרומן – הפך ממוקד יותר, אינטנסיבי יותר, עוצר נשימה, מרשים בהיקפו ובהתיחסותו לפרטים, וביכולתו להעמיד דמויות חיות הנכנסות ללב.

הספר נכתב ב-1961. מעניין לראות בראי הזמן את ההתיחסות לתופעות כמו היודנראט. נדמה לי שעם השנים הפכנו פחות שיפוטיים, יותר מודעים לדרכים השונות שבהן הגיבו אנשים שונים למציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליהם.

"מילא 18" הוא ספר מומלץ, גם בגלל נושאו וגם בזכות הכתיבה המעמיקה שלו. יחד עם זאת, אני מנצלת את ההזדמנות להמליץ על ספרים טובים ממנו בנושא מרד גטו ורשה: "החומה" מאת ג'ון הרסי, שנכתב כבר ב-1950, ומבוסס על ארכיון עונג שבת, "מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו?" מאת שמואל ד' קאסוב, שמספר על אותה תקופה בעיקר באמצעות דמותו של עמנואל רינגלבלום שיסד את הארכיון, ו"מרד הנצורים" מאת ישראל גוטמן, מלוחמי המרד שהפך להיסטוריון ולחוקר שואה.

Mila 18 – Leon Uris

סטימצקי

1961

תרגום מאנגלית: יוסף נדבה

מילא 18

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s