זמן ביניים / מאיה דנק

cover_front

"זמן ביניים" הוא קובץ המכיל אחד-עשר סיפורים קצרים. בחרתי לקרוא אותו משתי סיבות: הוצאת פרדס עשתה עד כה כמה וכמה בחירות מצוינות, והסיפור "חוצלארץ", שקראתי בנפרד, מצא חן בעיני. לצערי, הסיפורים האחרים לא דברו אלי. כריכה היא לא עילה לבחירה בספר, אבל אי אפשר להכחיש שהעיצוב המינימליסטי הנאה של קריסטינה מורדוכוביץ', המציג משקולות של שעון קוקיה, פרט היטב על נימי הנוסטלגיה.

בדף הפייסבוק שלה הסופרת משתפת בקטעים מהסיפורים. כשקוראים כך את הקטעים, שלא במסגרת הסיפורים השלמים, הם מושכים לקריאה, מסקרנים. הבעיה בעיני היא במסגרת הסיפורית, שברוב המקרים הותירה אותי עם התהיה "נו, אז…". נו, אז מה רצית לומר, נו, אז למה לכתוב דווקא את הסיפור הזה. כי צריכה להיות סיבה להעלות מילים על הכתב, איזשהו מסר, משהו שישאר עם הקורא. לצערי, לא מצאתי תשובה.

מן התגובות באותו דף פייסבוק אני מבינה שהסיפורים מבוססים על אנשים אמיתיים, או על ארועים שאכן ארעו. כך, לדוגמא, המגיבים זיהו את איז'ו מן הסיפור הראשון, והחתול ח' מייצג חתול שהיה חלק מן המשפחה. נחמד לכתוב סיפורים שמכרים יודעים לזהות, אבל הספר אמור לפנות אל הקהל הרחב, והקהל הזה – במקרה המצומצם שלי – שלא מכיר את הרקע האישי, לא הצליח ברוב המקרים להתחבר לתכנים.

לסופרת יש כושר ביטוי נאה, ופה ושם היא ממציאה ביטויים שנשאו חן בעיני. לדוגמא, בסיפור "התנ"ך של איז'ו", כשנכנסת לקוחה בעוד המוכר שקוע בספר, היא כותבת "איז'ו הגיף את הכריכה האחורית". אהבתי. הערכתי גם את הנסיון לשלב מיתולוגיה במציאות, נסיון שהעשיר אותי בידע.

אני מניחה שיהיו קוראים שייהנו מהספר יותר ממני, ולו רק בשל השפה הנאה והעיגון של הסיפורים במציאות מוכרת. על רקע ההצפה של ספרי ביכורים בלתי מושקעים, הוא מתבלט לטובה. אני מתקשה להסתפק בזה.

לקריאת "חוצלארץ"

פרדס

2016

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s