המרוץ של פלאנגן / טום מקנב

960008

בשנת 1928 התקיים בארצות-הברית מרוץ מחוף לחוף. מאה תשעים ותשעה גברים יצאו מלוס-אנג'לס, חמישים וחמישה מתוכם הגיעו לניו-יורק, כ-5,500 ק"מ מנקודת הזינוק, לאחר שבמשך כשלושה חודשים רצו מרחק ממוצע של שני מרתונים ביום. הזוכה, אנדי פיין, שתמונתו מופיעה על כריכת הספר, גרף את הפרס הראשון בסך 25,000 דולר. שנה אחר-כך התקיים מרוץ נוסף בכיוון ההפוך. בשל המשבר הכלכלי הגדול חזרו בהם נותני החסויות מהבטחותיהם הפיננסיות, ולזוכים לא חולקו פרסים. הספר "המרוץ של פלאנגן" מתאר מרוץ דמיוני ממערב למזרח שהתקיים ב-1931, ושואב את השראתו מארועי המרוצים הללו.

טום מקנב, ספורטאי בעברו, כתב ספרים בנושאי ספורט. הספר מתאר את עולמם של הרצים למרחקים ארוכים, את ההכנות הגופניות המפרכות, ואת המצב המנטלי המאפשר מאמץ על. אבל זה אינו ספר ספורט הריצה בלבד. מקנב מתאר את החברה באותה תקופה, בעיקר באנגליה ובארצות- הברית, על רקע המצב הכלכלי המייאש. רבים מבין אלפיים המתייצבים על קו הזינוק היו מובטלים קשי יום, שביקשו להחלץ ממצבם, אם לא באמצעות הפרס הראשון, לפחות באמצעות פרסי הביניים שחילקו נותני חסויות לאורך המסלול. מקנב משלב בספר תופעות כמו המצוד אחר סוציאליסטים וקומוניסטים בראשות ג'יי אדגר הובר, הימורים קטלניים בחסות אל קפונה, מאבקים בין חובבנים למקצוענים בתחום הספורט, שחיתות שלטונית ובחישה פוליטית. במרוץ של פלאנגן, בניגוד למרוצים האמיתיים, השתתפו גם כארבעים נשים, אחת מהן הצליחה למשוך עד הסוף.

"המרוץ של פלאנגן" הוא ספר קצבי וסוחף. הוא מתאר לעומק כמה דמויות מפתח בין הרצים, ודי מהר הרגשתי חיבה כלפיהם, והתקשיתי לבחור את המתחרה המועדף: האם הפרס צריך להנתן למרטינס המכסיקני, שכפר שלם תולה בו את תקוותיו? או למקפייל, פועל מכרות פחם סקוטי מובטל? ואולי למורגן הטרגי, ששכל את אשתו, והוא מחפש דרך לפרנס את בנו התינוק? או שמא הראוי מכולם הוא דוק קול, גבר מזדקן שהריצה בדמו, והוא מעניק ידע ותמיכה למתחריו? ואולי כולם ראויים לכבוד ולהכרה, כולל זה שיגיע אחרון, כמו שכותב אחד העתונאים המלווים את התחרות: "כשתראו מחר רץ ותיק המתנהל לאטו במקום השבע מאות בלי שום סיכוי לזכות בכסף, זכרו שהוא נמנה עם יחידי סגולה. הוא נמנה עם העילית שחצתה את אמריקה ברגל. הוא הרץ של טראנס אמריקה. ותואר זה לבדו ראוי למלוא התשואות." מכיוון שהדמויות מתוארות בחיות רבה, הייתי צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שמדובר בספר בדיוני, ושהזכיה העתידית לא תיפול בחלקו של אדם ממשי. זה לא הפריע לי להיות במתח לכל ארכו של הספר.

לצדם של המתחרים מככבות דמויות נוספות, מעניינות מאוד אף הן. פלאנגן היזם, שנלחם בעורמה וביושר להגשים את חזונו. וילארד, עוזרו המוכשר המסוגל להוציא את חלומותיו של פלאנגן מן הכח אל הפועל. לייבניץ העתונאי, שהתנגד למרוץ אך ככל שחלפו הימים והקילומטרים נכבש בקסמו. ועוד.

כוחו של מקנב גדול בתיאורים, הן בתאורי נוף, והן בתיאורי פעילות ואוירה. ירידים ססגוניים קמים לתחיה על הנייר, נופים משתנים ממדבר לוהט לפסגות הרים קפואות. חברויות נוצרות, קבוצות נקשרות, אופיים של המשתתפים מתגבש במקביל לגופם המתקשח.

מעולם לא רצתי – ובהכירי את מגבלותי אני יודעת שלעולם לא ארוץ – ולכן אני יכולה להעיד שהקורא אינו חייב להיות חובב ריצה כדי ליהנות מן הספר. הספר חוטא פה ושם בהוליוודיזם, אבל החטאים הקטנים האלה בטלים בששים, והסך הכל הוא סיפור אנושי מרגש וסוחף.

פרק ראשון

Flanagan’s Run – Tom McNab

ידיעות ספרים

2012 (1982)

תרגום מאנגלית: עידית שורר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s