שתים דובים / מאיר שלו

d7a2d798d799d7a4d794_-_d7a9d7aad799d799d79d_d793d795d791d799d79d2

אני אוהבת את שפת הכתיבה של מאיר שלו. שלו שולט בשפה, מלהטט בה, תוך שהוא נשען על מגוון תרבותי יהודי וישראלי. הקריאה בספריו היא תענוג, ואם לשפוט לפי טבלאות המכירות, העובדה ה"אליטיסטית" הזו, ששפתו עשירה וניצבת הרבה מעל שפת הדיבור העניה השולטת במקומותינו, אינה מהווה מכשול עבור ציבור קוראים נרחב. אני קוראת את ספריו לאט, שלא ייגמרו.

אולם אליה וקוץ בה. אמנם השפה היא חגיגה, אבל התכנים, ובעיקר סיומי הספרים, מאכזבים. הרבה יופי המכסה על ריקנות. "שתים דובים" לוקה גם הוא בהיבט הסיפורי. לאורך כל הספר נבנית עלילה, נבנה מתח, אך כשמתקרבים לסיום בציפיה להתרה, לשיא, לאמירה שתצדיק את הסיפור, הספר נופח את נשמתו הסיפורית ומאבד משמעות. למעשה כל הפרטים היו ידועים בשלב די מוקדם, והסיום הוסיף בסך הכל אספקט אכזרי במיוחד למה שארע, ותו לא. מתבקשים איזשהם לקחים, איזושהי אמירה ביחס למשפחה המעוותת הזו בעקבות גילוי הגופה, משהו שרותה המספרת תתרום מעבר לעובדות. אבל שום דבר לא נאמר, והשתיקה במקרה הזה אינה רועמת, היא מאכזבת.

העלילה בקצרה: רותה תבורי מספרת למראיינת, שמתענינת בהיבטים המגדריים של ההתישבות בארץ, על קורות משפחתה, תוך שהיא מצנזרת את מה שלא נוח לה לספר. את התמונה משלימים סיפורים ושירים שכתבה לבנה נטע, אותו אבדה בהיותו בן שש, וכן קטעים שנכתבים על ידי מספר יודע כל. השלוב של השלושה עובד מצוין, ומאפשר לקורא לחשוף את מה שבאמת התרחש. גיבורי הספר הם רותה ואחיה דוביק, שאמם נטשה אותם, והם גדלו אצל סבם זאב וסבתם רות, ובעלה של רותה, איתן. זאב, המאצ'ו הקשוח, הוא בעצם הדמות המרכזית. אכזריותו, וגם רכותו לפרקים, מניעות את העלילה.

שם הספר לקוח ממלכים ב, ב, כ"ד: "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים". האובדן של שני הילדים מתכתב עם אובדנו של נטע ועם אובדנה של התינוקת, שני ארועים משמעותיים וחורצי גורלות במשפחת תבורי לדורותיה.

למות מהכשה של נחש? הוא ישופך עקב? אתה תשופנו ראש? מה עובר עליך אלוהים? אנחנו כבר לא בתנ"ך. צא כבר מהמכות מצרים האלה, מהשרפים ומהנחשים ומכל השידפון והירקון והשחין והצרעת שלך. התקדמנו. היום כבר אפשר להידרס במעבר חציה, להתפוצץ בפיגוע, מנת יתר, אש ידידותית, אש לא ידידותית, התרסקות מטוס. מה נפלת על הילד המסכן שלי עם הקטע הכי עתיק שלך? ומה עוד תוציא לי ממחסן התחמושת שלך? ארי יעלה מגאון הירדן? שתיים דובים תצאנה מהיער ויבקעו ילדים?

למרות ההחמצה בסיום אני ממליצה על הספר, ולו רק בשל ההתענגות על שפתו.

 מאמר מאת חיותה דויטש על השפה ומקורותיה

עם-עובד

2013

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s