ילדותו של ישו / ג'. מ. קוטזי

d7a2d798d799d7a4d794_-_d799d79cd793d795d7aad795_d7a9d79c_d799d7a9d799d7952

סימון, גבר כבן ארבעים וחמש, ודוד, ילד כבן חמש, הגיעו באניה ממקום כלשהו, לא ברור איפה הוא ומה הוא, אל מדינה חדשה, לא ברור היכן היא, כדי להתחיל חיים חדשים. אין לנו שום רקע על חייהם הקודמים, לא ידוע לנו למה עזבו הכל מאחוריהם. כל שאנו יודעים הוא שדוד – זה כנראה לא השם שניתן לו בלידתו – איבד קשר עם הוריו, וסימון נטל על עצמו לאתר את האם האבודה.

לו ולילד יום הולדת משותף. כלומר מאחר שהגיעו באותה אניה עצמה באותו יום עצמו נקבע להם כיום הולדתם יום הגעתם המשותף, כניסתם המשותפת לחיים חדשים.

מכאן מתגלגל לו סיפור הזוי, עמוס דמויות ביזאריות ותפניות לא הגיוניות, ושום דבר אינו מה שנדמה שהוא. עובדת מרכז הקליטה היא צעירה חביבה להוטה לעזור, אבל גם אשה קשת לב שמניחה לשניים לישון בחוץ בקור. סימון הוא אפוטרופוס מסור, אבל בלי סיבה הוא בוחר בחירה אקראית לכאורה באשה משונה להיות אמו של הילד. ליתר דיוק, אין כאן בחירה מושכלת או רשלנית: הוא משוכנע משום מה שזו היא אכן האם האבודה. הסוורים, שבחברתם סימון עובד בנמל, הם פילוסופים במסווה. ומעל הכל, דוד עצמו הוא ילד מיוחד, לפעמים ילדותי, לפעמים בוגר עד מאוד. ובכלל, כל הספר נע על התפר הזה שבין נורמליות ליחודיות ולמוזרות, לעתים גולש לקפקאיות, לעתים נרגע אל תוך שגרה מוכרת, דן לסירוגין, ובאותו כובד ראש, בענינים שברומו של עולם ובפתיחת סתימה בשרותים.

אני נותנת לקוטזי קרדיט שמאחורי התעתועון הזה מסתתרות כוונות ותובנות. אבל אם אכן ביקש לאתגר את הקורא, ולגרום לו לצלול ולדוג מכל השפע שאולי מסתתר מתחת, עם החתומה מטה הוא פספס לגמרי. אני אוהבת ספרים רבי משמעות ומרובי רבדים, ספרים שיש בהם קישורים ואזכורים לתופעות תרבותיות, להיסטוריה, למדעים, ספרים שמעידים על רוחב האופקים של הכותב, ומחייבים קריאה דקדקנית כדי ליהנות מהם הנאה עמוקה, כזו שנשארת עם הקורא גם אחרי שסגר את הספר (נבוקוב, לדוגמא, כתב ספרים שכאלה). אבל קוטזי בספר הזה גם מספר סיפור לא מושך, בעיני, וגם מחביא את כוונותיו עמוק מדי, כך שפיצוח הספר הוא לא בגדר הנאה אלא בגדר עבודה.

קוטזי עצמו מתאר טוב ממני את מה שחשתי כלפי הספר הזה:

"ערב טוב," היא אומרת. "נחזור למקום שהפסקנו בו בשבוע שעבר ונמשיך את עיוננו בנושא השולחן – השולחן וקרוב משפחתו הכסא. כזכור לכם, דברנו על סוגי השולחנות השונים שקיימים בעולם, וסוגי הכסאות השונים. שאלנו את עצמנו איזו אחידות יש מאחורי השוני, מהו שעושה את כל השולחנות שולחנות ואת כל הכסאות כסאות".

בשקט הוא קם וחומק מן החדר.

[…]

האמת היא שמקומו לא במכון הזה. ההתפלספות רק עושה אותו קצר רוח. לא מעניינים אותו כסאות או הכסאיות שלהם.

ובמילותי שלי: לא לטעמי.

The Childhood of Jesus – J. M. Coetzee

עם עובד

2015 (2013)

תרגום מאנגלית: אברהם יבין

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s