בממלכת הקש / גוסטב אנגל ומרים (אנגל) גינסברג

975692

יומן ורשימות מן המחבוא בטרנופול ובסביבותיה

העיר טרנופול (Tarnopol) שבאוקראינה המערבית היתה תחת שלטון פולני בין שתי מלחמות העולם. על פי ההסכם הרוסי-גרמני היא עברה לשליטה סובייטית עם פרוץ מלחמת העולם השניה בספטמבר 1939, עד שביוני 1941 נכבשה על ידי הגרמנים. במשך שלוש שנים היו יהודי העיר, וכן הפליטים שנהרו אליה משטחי פולין הגרמנית, נתונים לרדיפות, לסחיטה, לעבודות כפיה ולרצח. מ-20,000 היהודים בעיר (14,000 מקומיים, 6,000 פליטים) חזרו אליה בתום המלחמה כמה מאות בלבד.

משפחת אנגל – האב גוסטב, האם יטה, והבנות מרים ולושיה – היו ילידי העיר. האב היה מהנדס ותיק, שבשנים שלפני המלחמה ניהל משרד תכנון פרטי. עם כניסת הסובייטים והשתלטות הקומוניזם נאלצה משפחת אנגל לוותר על רכושה, ונאסר עליהם להתגורר בעיר. בספטמבר 1940 השתקעו בעיירה הסמוכה טרמבובלה (Trembowla). למרות המהפך בחייהם יכלו להמשיך לנהל חיים נוחים, והאב הוסיף לעבוד בטרנופול כמהנדס.

מצבם השתנה לחלוטין עם בוא הכיבוש הגרמני. מעשי רצח היו ענין של יום ביומו, וההתחמקות מהם הפכה לשגרת יומם. כשאולצו לעבור אל השכונה היהודית (בעיירה לא היה גטו סגור), והשתכנו עם שתי משפחות אחרות בדירת חדר, חפרו מקלט תת קרקעי שבו הצטופפו בעת האקציות. כשנחשף המקלט נאלצו למצוא מקומות מחבוא. בעזרתם של תושבים מקומיים נדדו בין מחסנים לעליות גג, מכורבלים בחללים שלא ניתן היה להזדקף בהם, ניזונים בצמצום, תלויים לחלוטין בטוב ליבם של זרים, לפעמים ארבעתם יחד, לפעמים מופרדים.

במהלך שנות הכבוש הגרמני כתבו האב גוסטב (יליד 1893) והבת הבכורה מרים (ילידת 1921) את חוויתיהם. "בממלכת הקש" מאגד את הדברים שרשמו השניים בנפרד. רשימותיה של מרים מכונות "יומן", משום שהדברים שכתבה הם בנימה אישית, נוגעים בחייה ובחיי משפחתה, מביעים רגשות. הדברים שכתב גוסטב מכונים כאן "רשימות". הוא אמנם סיפר על דברים שארעו לו עצמו ולמשפחתו, אך המבט שלו מקיף יותר, והכתיבה פחות רגשית. לעתים הוא מוצא לעצמו מפלט בציניות ובהומור שחור. רשימותיו של גוסטב, שנכתבו על פיסות נייר אקראיות, נערכו על ידו מיד לאחר המלחמה, ונוסף להן פה ושם מבט בדיעבד. הצירוף של היומן עם הרשימות מספק תמונה מעניינת ומרגשת, בעיקר משום שנכתבו בזמן אמת.

מעבר לתיאור עובדתי ורגשי של הארועים, הספר מספק הצצה להיבטים מעניינים של אותה תקופה. נושא מעניין הוא היחסים בין הנרדפים למחביאיהם, שהיתה בהם תערובת של הכרת תודה עם חשדנות ועם קוצר רוח של שני הצדדים. נושא מעניין נוסף הוא ההתנהלות של יהודים שחשבו שיצליחו להציל את עצמם בשרות הנאצים, אם בהתגיסות למשטרה היהודית, ואם בהיענות לגחמותיהם.

מרים נישאה בשנת 1946 לחברה שמעון, ששב משרות בצבא האדום. נולדו להם שתי בנות, ו-1957 עלתה המשפחה המורחבת לישראל.

יד ושם

2014

תרגום מפולנית:

הרשימות – מפעל יוסלה כרמין לתרגום עדויות

היומן – אלכסנדר נצר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s