אלוהים יודע / ג'וזף הלר

d7a2d798d799d7a4d794_-_elohim_yodea1

דוד המלך המתואר בתנ"ך הוא דמות מורכבת – משורר מוערך, לוחם מיומן, מנהיג גדול, אכזר לאויביו וגם לקרוביו, רך לבב לבניו, בחיר אלוהים, מאהב, רוצח, ועוד. לא ייפלא, איפה, שהיווה השראה ליצירות ספרותיות שניסו להתמודד עם פניו השונים. "אלוהים יודע" מציג את דוד בערוב ימיו, כשהוא תשוש גופנית אך מוחו חד וצלול, והוא נזכר בכל מה שעבר עליו. ג'וזף הלר, מי שכתב את "מלכוד 22" הפרוע, נותן גם כאן דרור ליצירתיות חסרת המעצורים שלו: אין אצלו פרות קדושות, ואין מחיצות בין עבר לעתיד. כך יכול דוד להתחשבן עם מיכלאנג'לו, שפיסל אותו בלתי נימול, לכנות את אלוהים "קוף שנצמד לגבי, ואין בכוחי לנערו מעלי", לטעון ששיקספיר גנב ממנו, לשים בפיו של יואב בן צרויה תכניות לכבוש את רוסיה ואת אנגליה, להשוות את גודלה של ממלכתו לגודלן של מדינות בארצות הברית, לצטט מספר משלי שנכתב מאוחר יותר על ידי שלמה, וכיוצא בזה.

לצדו של דוד מתוארות דמויות רבות נוספות. נשיו – אביגיל החכמה, האשה שאהב יותר מכולן, מיכל היהירה שמיררה את חייו, בת-שבע שלא חדלה להלהיט את יצריו, ואחרי הולדת שלמה מיקדה את כל מאמציה בהפיכתו למלך, אבישג השונמית השמחה בחלקה להיות משרתת המלך. בניו – שלמה המתואר בספר כטיפש, שכוחו רק בחזרה על דברי החוכמה של אביו (או שמא זו אסטרטגיה להחניף לו ולא לאיים על אחיו), אבשלום הכריזמטי, הבן האהוב עליו, שעל מותו לא הצליח להתגבר, אדוניה שחתר תחתיו וסופו שנכנע לשלמה, אמנון הנהנתן שלא הבין מה חטא כשאנס את תמר. יועציו – יואב בן צרויה האמביציוזי וקר הלב, נתן הנביא, המייגע את המלך במשליו. ומעל כולם – אלוהים, הקפריזי, המעניש באכזריות לא פרופורציונלית על חטאים קטנים וגדולים.

אחרי מותו של תינוקם של דוד ובת-שבע, כעונש על מותו של אוריה החיתי, חדל דוד לדבר עם אלוהים, שיחסיו עמו – על פי תיאורו של דוד בספר – היו קרובים, עד כדי כך שאלוהים בדרך כלל אמר את מה שדוד רצה לשמוע, או שצייד אותו בעצה טובה. כשהוא מתחבט בשאלת המלך הבא – אדוניה הבכור או שלמה – הוא מדמיין כיצד היתה מתנהלת שיחתו עם אלוהים, אילו בחר לפנות אליו:

הסוגיה שאני מתחבט בה היא מן הסוגיות שהייתי נהנה ללבנה בשיחה עם אלוהים, אם אואיל אי-פעם לשוב ולבקש הנחיה  ממרומים, כי בדמיוני יכול אני לשמוע את אשר יחרוץ.

"האבטיח לאדוניה כי לו המלוכה?" הייתי שואל את אלוהים.

והוא היה אומר אלי, "הבטח לאדוניה."

"אך האין עלי להבטיח גם לשלמה שאתן לו להיות למלך?"

"למה לא?" היה אלוהים עונה, "אמור גם לשלמה כי תתן לו להיות מלך."

כאן הייתי מוצא עצמי שוקע לרגע בשרעפים ומגרד את ראשי במהורהר. "אבל אם אבטיח לאדוניה כי אתן לו להיות למלך ואבטיח לשלמה כי אתן לו להיות למלך, האם לא איאלץ להפר את הבטחתי לאחד מהם?"

"ובכן?" יאמר אדוני, "אז תפר את הבטחתך."

הסתדרנו יפה בדרך זו בימים עברו, הוא ואני.

אפשר לקרוא את הספר כמנפץ מיתוסים, אבל אפשר לקרוא אותו כהצגה של אספקטים אנושיים בסיפור התנ"כי, שהוא לכשעצמו מעורר לא מעט תהיות ולא מהסס לחשוף מאורעות לא מחמיאים שדוד-מלך-ישראל-חי-וקיים היה מעורב בהם. ואפשר להניח את הרצינות בצד, ולהשתעשע עד בלי די מן ההברקות של הלר ומשורות המחץ המפתיעות שלו. ראו, לדוגמא, את תגובותיה של בת-שבע בדיאלוג הבא, אחד מני רבים שבהם היא מנסה לשכנע את דוד להכריז על שלמה כיורשו:

"הוא טמבל, בת-שבע, הוא טמבל. הוא לא יחזיק מעמד אפילו רגע אחד."

"אני אשב לימינו ואיעץ לו."

….

"בעניני שלטון את חכמה גדולה כמוהו. אין לו מוח בקדקדו."

"מה זה משנה," היא שואלת, "כשמדובר בשלטון על ארץ?"

היא סדרה אותי, הצדק עימה, כמובן, אבל אני עומד על שלי. "הריעי לאדוניה," אני יועץ לה ומתרה בה, "ברכי אותו ועבדי אותו."

"אני מעדיפה לעבוד בספונג'ה."

"הוא ימלוך אחרי מותי."

"אם כן, כבר מוטב שתחיה!"

זה הצחיק אותי.

שלושה גורמים הופכים את "אלוהים יודע" ליצירה משובחת: חוסר המורא של ג'וזף הלר, הבקיאות שלו במקורות, והתרגום המעולה של מאיר ויזלטיר, שהמיר את האנגלית של הלר לשפה שהיא שילוב של תנ"כית ודיבורית, ללא מאמץ נראה לעין.

בשורה התחתונה: ספר מבריק, מומלץ ביותר.

ספר מצוין נוסף על מלכות דוד, "דוח המלך דוד" מאת שטפן היים

God Knows – Joseph Heller

עם עובד

1984

תרגום מאנגלית: מאיר ויזלטיר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s