עירום בין זאבים / ברונו אפיץ

14-0511f

ברונו אפיץ, קומוניסט גרמני, עבר את מלחמת העולם השניה כאסיר במחנה הריכוז בוכנוואלד, שם היה כלוא בין השנים 1937 עד 1945. "עירום בין זאבים" מתאר את החודשיים האחרונים במחנה, כשהחזית התקרבה, והמחתרת המקומית חכתה בדריכות לרגע בו תוכל להשתלט על המחנה. בלב העלילה עומד סיפור הצלתו של פעוט אחד כבן ארבע, שהצליח לשרוד לאחר שהוסתר בצריף של החולים במחלות מדבקות, אליו הגרמנים כמעט ולא העזו להתקרב. סיפורו הבדוי של הפעוט שבספר מבוסס על סיפורו האמיתי של שטפן יז'י צווייג, שהובא למחנה עם אביו ב-1944 בהיותו כבן שלוש, ושרד בעיקר בזכותם של שני אנשי מחתרת. אפיץ, כשכתב את הספר ב-1958, לא ידע מי הילד המדובר, ולא היה בקיא בפרטי הפרשה, אלא התבסס על שמועות. למרות שהספר אינו דוקומנטרי במובן זה, וגם לא מבחינת תיאורי שיחות והשתלשלות ענינים, הוא מבוסס על חוויותיו של אפיץ עצמו כאסיר, והוא מתאר באופן חי ואמין ומרתק את החיים ואת האוירה באותו מקום גיהינומי.

בוכנוואלד היה מחנה עבודה לגברים בלבד. הנשים היחידות שהובאו אליו הוכרחו לשמש כזונות עבור האסירים הפוליטיים, במטרה להגביר את המוטיבציה שלהם ולהעלות את התפוקה. מכיוון שדובר במחנה עבודה, כמעט ולא נשלחו אליו ילדים. עם השחרור היו בו 224 ילדים בלבד. הידועים שבהם הם שטפן יז'י צווייג, בזכות ספרו של אפיץ, ג'וזף שלייפשטיין, שהוסתר על ידי המחתרת, אך לאחר שהתגלה הפך למעין קמע של המחנה דווקא על ידי הגרמנים, וישראל מאיר לאו, שהיה בן שמונה בעת השחרור, והפך שנים אחר-כך לרב הראשי לישראל.

לקראת סיום המלחמה, ככל שהחזית הלכה וקרבה אל לב גרמניה, נשלחו אל בוכנוואלד עוד ועוד אסירים שצעדו ימים ארוכים בצעדות המוות עד לשערי המחנה. במקביל, מפקד המחנה הורה על פינויו, כדי לא להשאיר אחריו גופות מרשיעות. אפיץ מיטיב לתאר את המהומה ואת חוסר הוודאות, את הנסיון לשרוד יום ועוד יום, לעכב בעוד שעה ועוד שעה את הפינוי שמשמעותו מוות, ואת התשוקה לקחת סוף סוף נשק ביד, להשתלט על המחנה ולחבור אל בעלות הברית.

זהו ספר שקשה להניחו מן היד. למרות שהסוף ידוע, גם סופו של שטפן הקטן וגם סופו של המחנה, הספר נקרא בנשימה עצורה ובמתח רב. קשה שלא להקשר אל הדמויות המתוארות בספר, לחיות אתן את האימה, ולקוות שכל אחד ואחד מגיבורי הספר ישרוד.

עוד על חוויות בוכנוואלד אפשר לקרוא בספרו המצוין של חורחה סמפרון, "המת הדרוש", וזו הזדמנות טובה להמליץ גם על שני ספריו האחרים של הסופר המרשים הזה, "הכתיבה או החיים" ו"המסע הגדול", הראשון אודות ההתמודדות עם הזכרון, והשני אודות המסע ברכבת הדחוסה אל המחנה.

ההוצאה, למרבה הצער, לא נתנה לספר את הכבוד המגיע לו. התרגום רצוף שיבושים תחביריים (ואני לא מתכוונת לתרגום של הגרמנית הרצוצה שבפי הפולנים שבספר), ושגיאות כתיב מבישות (רכשו במקום רחשו, רוכן במקום רוקן). מגיע לספר, וגם לקוראים, יחס מקצועי יותר.

Nackt Unter Wölfen – Bruno Apitz

ידיעות ספרים

2014

תרגום מגרמנית: יפתח הלרמן-כרמל

שטפן יז'י צווייג

7f62ae1a-9f24-40b6-848a-86a77d712ced

אחדים מילדי בוכנוואלד לאחר השחרור (ג'וזף שלייפשטיין במרכז השורה הקדמית)

ילדי בוכנוואלד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s