לו הייתי פיראט / ירון לונדון

d79cd795-d794d799d799d7aad799-d7a4d799d7a8d790d798-d79bd7a8d799d79bd794

ירון לונדון, או ליתר דיוק הדמות התקשורתית שלו, חביב עלי. אני אוהבת את השפה הנאה שלו, את הסקרנות, את ה"אבל" שהוא מוסיף גם לעמדות נחרצות. יש בו משהו אליטיסטי, שיכול להתפרש כהתנשאות, אבל התחושה שלי היא שיש קבלות מאחורי הפוזה הזו, ולכן היא נסלחת (ובכלל, אליטיסט היא לא מילה גסה). אני לא מרבה לצפות בטלויזיה, אבל כשאני מזפזפת ומגיעה לטלויזיה החינוכית כשמשודרת התכנית "מה זו מוזה" בהנחיתו, אני מתעכבת לכמה דקות, נהנית מן התכנים ומן ההגשה המכובדת, ואני זוכרת לו לטובה תכניות ארוח חדשניות. אני לא עולה על בריקדות כשהוא מועד, או מועד לכאורה, כמו בפרשת סילבן שלום, או בפרשה העתיקה של נסים סרוסי. תפקידו להקשות, אולי להיות פרובוקטור לעתים. בשביל להיות מראיין סטנדרטי אפשר לתכנת רובוט, ונקבל את אלן או את ג'יי לנו, ואני מעדיפה את ג'ון סטיוארט, או בלשון אחרת מנחה חד, חכם, מהיר לשון.

מהו הדבר המקומם עלי אנשים כה רבים? איני צריך לנחש, מפני שניתחתי את ההתקפות על אישיותי ומצאתי שפרצופי העגלגל הולם את מי שלא סבל ממאומה, שפתי העשירה נתפסת כהתנשאות, הצינה הנודפת ממני מתפרשת כהעדר אמפתיה, האתיאיזם הנחרץ שבו אני מחזיק מתורגם לשנאת ישראל, הרציונליות המדריכה אותי רומזת על אדם הבז לכשלי החשיבה של זולתו, הספקנות המלווה אותי גוררת האשמה בניהיליזם, וסלידתי מסנטימנטליות היא אות לעקרות הרגש.

ירון לונדון שבספר דומה לזה שמצטייר בתקשורת, בתוספת פרטים אישיים וביוגרפים שלא היו ידועים לי. הספר מתנהל פחות או יותר כרונולוגית, מתקופת הילדות ועד היום. ירון מתאר את ימי ילדותו ונערותו כמרים אך נוחים, אבחנה דקה, בדומה לתובנה במקום אחר בספר שמשווה בין צרותיו לצרות הוריו, כשאלו שלו די מאבדות משקל מכוח ההשוואה. סביבתו המיידית היתה זו של הבוהמה – אביו היה שחקן תיאטרון – ונהניתי מן הסיפורים הקטנים על דמויות מאותה תקופה. בכלל, ההרגשה היא פחות של קריאת ספר ויותר של האזנה לסיפורים. הכותב כאילו משוחח עם הקורא, מספר סיפור, משתף בגילוי לב בפרטים אינטימיים (אבל בוחר בקפידה איפה להרחיב ואיפה לקמץ לגמרי בפרטים. זכותו, כמובן). לצד הסיפור האישי אנו מתוודעים גם לסיפורה של התקשורת הישראלית מימי הרדיו והטלויזיה החד-ערוצית ועד השפע והמסחריות של היום.

נהניתי מן הסגנון של הספר – רהוט, שוטף, עברית נאה, זרימה נעימה של התוכן. אהבתי את ההחלטה לצרף לספר תמונות מאלבומו של הסופר: יחד עם סגנון הסופר המשוחח הן מקרבות את הדמויות המתוארות אל הקורא.

(וכך התמוגגתי לי כמעט לכל אורכו של הספר, עד שממש לקראת הסוף ירון מספר שבעודו נשוי נולד לו ילד מאשה שאינה אשתו. די יצא לי כל האויר… אני יודעת שזה לא שייך לספרות ולביקורת ספרות, ואזכור הנושא כאן מעיד עלי יותר משהוא מעיד על הספר, ולכן הפיסקה הזו בסוגריים, אבל קשה לי עם בגידות. נכון שהענין הוא לגמרי בינו לבין משפחתו, ושום דבר לא השתנה מבחינת איכויותיו כמנחה וככותב, ובכל זאת משהו מטעמו הטוב של הספר נחמץ).

בהתעלם מהסוגריים, הספר מומלץ.

כתר

2014

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s