עיירת הגבול / שן צונג-ון

21715

הספר כולל נובלה ושלושה סיפורים שנכתבו ע"י שן צונג-שן בשנות השלושים של המאה העשרים. כולם מתרחשים בכפרים/עיירות על רקע נוף מרהיב:
עם בוא הסתו והחורף יזדהרו הבתים הבנויים על הצוקים הנטויים מעל למים, וקירותיהם העשויים טיט צהוב, רעפיהם השחורים, עמידתם האיתנה והשתלבותם המושלמת בנוף יעשו על הצופה רושם כה עז שהלב יימלא אושר שאיו דומה לו. טייל שיש לו ענין כלשהו בשירה או בציור יכול לשוט על הנהר הקטן הזה, מכונס בסירה קטנה, שלושים יום, ומובטח לו שלא ישתעמם. נפלאותיו של הטבע מתגלים כאן בכל מקום ומקום, והתושיה והתבונה הגנוזות בו מפעימות את הרוח ושובות את הלב בכל פינה ובכל רגע.

הדמויות ביצירות הן של כפריים ואנשי עמל פשוטים, אנשים צנועים, מסתפקים במועט, וגם אם יש ברשותם מותרות, הם מעדיפים על פניהן יושר ואהבה:
המעבורת היא רכוש ציבורי ואין המשתמשים בה חייבים בתשלום, וגם אם מתעורר מצפונו של אחד הנוסעים והוא מטיל אל הסיפון חופן מטבעות, מובטח לו שאיש-המעבורת ילקט אותם אחד לאחד, יטמינם בכף-ידו ויאמר בפנים מרצינות של בעל-ריב: `אני מקבל הקצבה, שבעה קילו אורז, שבע מאות מטבעות נחושת. זה מספיק לי! וכי אני זקוק לכספך?`

על הרקע שובה הלב הזה מוצגת בכל אחת מהיצירות הסתבכות עלילתית. לעינים מערביות עכשוויות העלילות עשויות להיראות קשות לעיכול, אבל על הרקע הסיני הנינוח של אז, עם כללי חיים שונים לגמרי, הארועים אמנם אינם קלים, אך מקובלים ופתירים כך או אחרת. בסיפור "סיאו-סיאו", כדוגמא, משיאים ילדה בת 11 לילד בן שנתיים. מתחשק לשאול "השתגעתם?", אבל בעיני המשתתפים בסיפור אין בכך כל חריג: הילדה מגדלת את הילד כאחות גדולה, וכינויו בפיה "דידי", שפירושו אח צעיר. היא חולמת על מקומות אחרים ועל חיים אחרים, אבל אין בסיפור אוירה של מרירות, גם כשחל בו סיבוך. הסיפור "הבעל", שהוא בעיני העצוב מכולם, עוסק בסיטואציה שבה נשים מכפרים נחשלים עוברות למקומות מפותחים יותר ועובדות כזונות לפרנסת משפחתן, בעוד הבעלים נותרים במקומם. הסיפור מביא כמעט לכדי התנגשות את הפער שנוצר בין בני הזוג, אבל בהלך הרוח הסיני השקט וה"פסטורלי" יש מוצא ויש פתרון. וגם אם אין פתרון, יש השלמה.

כשקוראים את קורות חייו של שן צונג-ון, מוצאים גם שם את השלווה ואת ההשלמה שמאפיינים את גיבורי יצירותיו. כך, לדוגמא, כשנרדף ע"י הקומוניסטים, הודח ממשרתו באוניברסיטה, כתביו נאסרו, והוא הוצב בתפקיד זוטר במוזיאון ההיסטורי, החל להעמיק בארכיאולוגיה, וקנה לו שם בתחום זה.

אז יש בסיפורים עצב, ויש גם מוות ועוני ומחסור, אבל יש גם המון יופי ואנושיות, ויש חיבה גדולה של המספר לדמויותיו, חיבה שמחלחלת אל הקורא.

אמירה כץ, שתרגמה את הסיפורים מסינית, הוסיפה הערות ואחרית דבר מעניינת.

הציור שובה הלב שעל העטיפה הוא משל לן ינג מתקופת מינג.

סיכום במילה אחת: מקסים

– Border Town Shen Congwen
Chinese: 邊城; pinyin: Bian Cheng

הוצאת עם עובד

1989 (1981)

תרגום מסינית: אמירה כץ

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s